ת"א 43177-04-19

תקציר

השופטת דחתה את טענת שלום נגד יורשיו של משה בשל שיהוי קיצוני בהגשה, והיעדר תשתית ראייתית מספקת. התביעה, שהוגשה למעלה משבע שנים לאחר האירועים, נסובה סביב אי תשלום דמי משכנתא הקשורים לבית משותף בין שלום למשה המנוח. השופט לא מצא הסבר מתקבל על הדעת לעיכוב, וטענתו של שלום כי נודע לו על אי התשלום רק בשנת 2018 לא הייתה משכנעת. יתר על כן, קיומו של הסכם בעל פה לפיו משה ישלם את מלוא המשכנתא תמורת מגורים בבית לא הוכח, למרות היותו ליבת טענתו של שלום. עדותו של שלום בעניין זה לא הייתה עקבית וסתרה גרסאות קודמות שמסר בהליכים אחרים. השופטת הצביעה גם על היעדר ראיות בכתב להסכם כזה, דבר חריג בהתחשב בכך שהצדדים התחייבו בעבר בשני הסכמים אחרים בנוגע לבית בכתב. בסיכומו של דבר, הגרסאות הלא קוהרנטיות והמשתנות שהציג שלום, יחד עם הודאתו כי הוא אחראי למחצית מחיובי המשכנתא, הביאו את השופט לדחות את התביעה. חוסר האמינות והשיהוי הניכר גרמו לכך שלא ניתן היה לחייב את היורשים בנזק או בדמי שכירות. לבסוף הורה השופט לשלום לשלם לכל אחד משני הנאשמים 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.