ע"א 2790/07

תקציר

הערעורים הם על שני פסקי דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בנוגע לסדרת אירועים של שלושה שיקים שנמסרו ליהלומי ברק בע"מ (ברק) על ידי מר מרדכיוב גרשון (מרדכיוב) והופקדו על ידי ברק בחשבונם בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק). הצ'קים נטמאו עם הצגתם לפירעון עקב הוראת ביטול מרדכיוב. לאחר מכן פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל, ומרדכיוב הורשה להציג הגנה. פסק הדין הראשון, של השופטת אביגיל כהן, פסק לטובת הבנק וחייב את מרדכיוב בפירעון שני שיקים בסך כולל של למעלה מ-150 אלף דולר. השופט כהן קבע כי מרדכיוב לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את אי חוקיות החתימות על השיקים וכי הבנק נתן את הדעת והיה בתום לב בעת הפקדת השיקים. פסק הדין השני, של השופטת נורית רביב, דחה את טענות הבנק וקיבל את טענותיו של מרדכיוב, וקבע כי הבנק לא הצליח להוכיח כי החזיק כדין את השיק המדובר, וכי הוא אינו "מחזיק ראוי" שכן לא הוכח כי היה בתום לב או נתן תמורה לשיק. מרדכיוב טען כי הבנק לא "החזיק" את הצ'קים, והחתימות על גבם לא אושרו. הבנק טען מנגד כי הגנתו של מרדכיוב הופרכה וכי הם קיבלו את השיקים כדין ולכן זכאים לפירעון. לאחר ששקל את פסקי הדין ואת טיעוני הצדדים, מצא בית המשפט כי הבנק "החזיק" את השיקים כדין והיה זכאי לתבוע את פירעונם. יתר על כן, גם אם נפל פגם בזכות הקניין של הבנק, הוא עדיין היה "מחזיק ראוי" משום שנתן תמורה ועשה זאת בתום לב לפני מועד פירעון השיקים ולפני שנודעו צרותיו הפיננסיות של ברק. לפיכך, ערעורו של מרדכיוב נדחה, וערעור הבנק מתקבל. מרדכיוב אחראי לשכר הטרחה של הבנק, שנקבע על 40 אלף שקל בתוספת מע"מ צמוד למדד.