בג"צ 9/82

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בהרכבה של ועדה למינוי שופטים והאם היא מקפידה על עקרונות הפרדת הרשויות והייצוג ההולם. הרכב הוועדה קבוע בחוק ושואף לייצוג מאוזן של רשויות המדינה השונות. הוגשה עתירה המערערת על המשך חברותו של סגן שר בכנסת, שהיה גם חבר בוועדה למינוי שופטים. דעת הרוב, שדחתה את העתירה, טענה כי מינויו של סגן השר לא יצר ניגוד עניינים ולא הפר את האיזון בייצוג. הם הדגישו כי כוונת הכנסת בהקמת הוועדה הייתה שתורכב מאנשים המקורבים למקצוע עריכת הדין. יתר על כן, סגן השר, אף שהוא משתייך הן לרשות המחוקקת והן לרשות המבצעת, לא הפר את שיווי המשקל של הוועדה, שכן התפקידים הנוספים שהוא מבצע אינו אמור להשפיע על תפקידו בוועדה. עם זאת, השופט ש' לוין חלק על כך, וסבר כי ניגוד עניינים נובע מתפקידיו הכפולים של סגן השר. הם הדגישו את הקונפליקט המוסדי בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת וטענו כי מינוי סגן שר פוסל בדיעבד את תפקידם בוועדה. לדברי השופט לוין, כוונת הכנסת בהקמת הוועדה הייתה לשמור על איזון, וצמצום ייצוגה של הרשות המחוקקת פגע באיזון זה. הם הציעו להוציא צו על תנאי כדי לטפל בפער הזה. הוחלט לדחות את העתירה, אך השופט לוין הביע את דעתו החולקת, וסבר כי היה מקום להוציא צו על תנאי.