ת"א 53025-11-14

תקציר

התובעת, חברת ביטוח, שילמה תגמולי ביטוח למפעל בעקבות שיטפון שפגע בחצריו. לאחר מכן הגיש התובע תביעה להשבת תשלומים אלה מהנתבעים, בטענה לשלוש עילות תביעה. ראשית, התובעת טענה כי קמה לה זכות תחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיף זה חל רק על מבטחים בעלי רישיון לפעול בישראל, אשר התובעת איננה. שנית, התובעת טענה כי רכשה את זכותו של המפעל לתבוע את הנתבעים באמצעות כתב קבלה וסילוק, המקנה זכות זו לתובע. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט את סעיף 22 לפקודת הנזיקין, האוסר על המחאת זכויות נזיקין אלא אם כן הדבר הותר במפורש בחוק. מאחר שהחוק הישראלי אינו מאפשר הקצאה כזו, התובע אינו יכול להשתמש במכתב זה כדי להמחות את זכות התביעה. לבסוף, טענה התובעת כי עומדת לה זכות להשבה מכוח חוק העושר, וטענה כי עקרונות הסוברוגציה מקורם בדיני ההעשרה. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, אף שהוא מעוגן בדיני העשרה, מהווה חוק ספציפי המגביל את דיני העשיית עושר הכלליים. מאחר שהתובעת לא הצליחה לבסס אף אחת מעילות התביעה, הורתה השופטת על מחיקת התביעה ופסקה לתובע שכר טרחת עורך דין.