רע"א 1462/10

תקציר

פסק הדין נסוב בעיקרו סביב פרשנותו של סעיף 71ב לחוק המקרקעין לעניין הקמת מחסן בשטח משותף של בית משותף והאם הוא מהווה "הרחבת דירה". המבקשים, שבבעלותם דירה בקומה הרביעית, ביקשו היתר לבניית מחסן בקומת הקרקע, שהוא רכוש משותף. המשיבים, בעלי דירות קרקע, התנגדו וטענו כי המבקשים זקוקים להסכמה פה אחד של כל בעלי הדירות, כנדרש בחוק לבנייה על רכוש משותף. המבקשים טענו כי הבנייה נחשבת ל"הרחבה" לפי סעיף 71ב, הדורשת הסכמת רוב בלבד. בית משפט השלום ולאחר מכן בית המשפט המחוזי חלקו על המבקשים. הם קבעו כי "הרחבה" חייבת להיות "המשך טבעי" וצמודה פיזית לדירה – קריטריון שהמבקשים לא עמדו בו שכן המחסן המוצע להם היה בקומת הקרקע, הרחק מדירתם בקומה הרביעית. בתי המשפט הדגישו כי פרשנות מרחיבה יותר המאפשרת הרחבות שאינן סמוכות עלולה לפגוע באופן בלתי מידתי בזכויות הקניין של דיירים אחרים. עוד הודגש בפסק הדין כי כוונת המחוקק נועדה להקל על צפיפות הדיור והצפיפות, ולכן בנייה כזו צריכה להתחבר פיזית לדירות קיימות. בית המשפט התייחס גם לדיון חקיקתי שהצביע על העדפה ברורה לקרבה פיזית בהרחבות. בסופו של דבר, פסק בית המשפט נגד המבקשים, שדרש הסכמה פה אחד לתוכניתם, והורה להם לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים.