ע"א 237/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס למס שבח מקרקעין והאם בית שנמכר על ידי המערערים צריך להיחשב כ"דירת מגורים", דבר שיפטור אותו ממס זה. הבית המדובר היה במקור בית מגורים משפחתי אך הושכר למטרות עסקיות שונות מאז 1970, כולל כבית אבות. על בית המשפט לקבוע האם הבית, למרות שימושו המסחרי הנוכחי, עדיין נחשב לדירת מגורים על פי אופיו. דעת הרוב, שניתנה על ידי הנשיא שמגר, גורסת כי השינויים המבניים שנעשו בבית לשימושו הנוכחי כבית אבות פירושם שלא ניתן עוד לסווגו כדירת מגורים. המבחן האובייקטיבי לקביעת ייעוד הדירה, הבוחן את המבנה הפיזי ואת המתקנים, קובע כי אופייה תואם כיום יותר את השימוש העסקי למגורים. בעוד שתוכנית הבנייה הראשונית לאזור ייעדה אותו למגורים, השינויים שנעשו בפועל בבית פירושם שזה כבר לא המצב. לפיכך, בית המשפט קובע כי המערערים אינם פטורים ממס רווחי הון ומקיים את החלטת ועדת הערר. השופט לוין והשופט בך מסכימים עם קביעה זו, משמע הערעור נדחה, והמערערים אחראים להוצאות המשיב, בסך 6,000 ₪.