המ"ש 5615-08-25

תקציר

ניתוח משפטי זה בוחן את החלטת בית המשפט בבקשה להארכת מועד משפט, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהוצגו בטקסט המצורף. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **סמכות בית המשפט להאריך את מועדי המשפט:** * סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ("הסכם החסד") מעניק לבתי המשפט סמכות להאריך מועדי משפט בהתקיים תנאים מסוימים, כמפורט בסעיף 229(ה) לפקודת החסד, או מטעמים רשומים. * העיקרון המשפטי הקבוע הוא כי יש לבחון הארכות כאלה באופן צר, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין. הדבר מותר רק אם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות או למניעת עיוות דין, כמפורט בע"פ 40599/07 רומי אברהם נ' רומי אברהם. מדינת ישראל*. * **האינטרס של הנאשם במשפט:** * בעבירות שבהן לנאשם יש בחירה בסוג המשפט, הנחת ברירת המחדל היא שהנאשם אינו להוט להישפט על מעשיו. זאת בניגוד לעבירות שבהן לנאשם יש זכות טבעית להישפט. הבחנה זו מודגשת ב-*Crim. Crim. Crim. Crim. 33548-07-19 Shamush Hacohen v. מדינת ישראל*, תוך הפניה ל-*C.A. Sadgar v. מדינת ישראל* וע"א 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל*. * **חזקת שירות חוקי בעבירות קלות:** * תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 קובעת חזקת המצאה כדין להודעות על תשלום קנסות בעבירות קלות, ובפרט בעבירות תעבורה. * אם הודעה נשלחה בדואר רשום, היא נחשבת מבחינה משפטית כאילו הופקה כדין ללא חתימה על תעודת המסירה לאחר שחלפו חמישה עשר ימים ממועד משלוח הדואר. * חזקה זו ניתנת להפרכה רק אם המקבל מוכיח כי לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם תלויים במעשיו ולא בשל סירוב לקבלה. * פסיקה, כולל *Crim. (B.S.) 47513-02-17 Blandi v. מדינת ישראל* ו-*ע"פ 67571-03-18 אפשטיין נ. מדינת ישראל*, תומכת בעיקרון כי הוכחת משלוח בדואר רשום, גם ללא אישור מסירה חתום, יוצרת חזקת הגעה תוך חמישה עשר יום. * **נטל ההוכחה לאי קבלה:** * מרגע שהמשיב (המדינה) מוכיח כי הודעה נשלחה בדואר רשום, נטל ההוכחה עובר למבקש (הנתבע). לאחר מכן על המבקש להוכיח אי קבלה בשל נסיבות שאינן בשליטתו ולא באמצעות סירובו. * **עיוות דין:** * הכחשה גרידא של אישומים אינה מספיקה כדי לבסס טענה של עיוות דין. נדרשת תשתית ראייתית כבדת משקל המוכיחה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כע"פ 8141-07-15 בן ישי נ. מדינת ישראל* ומקרים נוספים שצוטטו. * טענות מעורפלות על חולשות ראייתיות או ליקויים בהודעה נחשבות לא מספיקות ללא פרטים ספציפיים שיכולים להוביל לזיכוי. * גם אם יוצגו טענות הגנה תקפות, על בית המשפט לבחון אותן בזהירות רבה. * **אמינות מצלמות מהירות A/3:** * הטקסט מתייחס לטענה בדבר אמינותן של מצלמות מהירות A/3. הוא מצטט את *Crim. Appeal 2983/19 Saleh Fahmawi v. מדינת ישראל*, המבהירה כי פסקי דין קודמים (כמו פרשת *בדראן*) לא פסלו את מצלמות א-3. * פסק הדין בעניין *סאלח פחמאווי* מדגיש כי פסקי דין כאלה אינם מחייבים ואף אינם תקדימים מנחים. * באופן דומה, מקרה *עבודי* מחזק את העובדה שפסק הדין *בדראן* אינו מצדיק הארכת מועדי משפט או ביטול פסקי דין שניתנו שלא בפניו. * החלטות רבות של בית המשפט המחוזי קבעו בעקביות כי טענות בדבר מהימנות מצלמת A/3 אינן מהוות כשלעצמן עיוות דין. * חידוש בולט הוא אזכור פרשת *מדינת ישראל נ' נסרה חסן*, שם נמצאה מערכת A3 אמינה ומדויקת, קביעה שאושרה בערעור בעניין *נסאסרה נ' נדינת ישראל*, וחיזקה את קבילותה להרשעות פליליות. * **אמצעי תיקון על ידי רשות הרישוי:** * נקודות הרשומות על ידי רשות הרישוי מאופיינות כאמצעי תיקון שמטרתם להשפיע על התנהלות ולמנוע עבירות עתידיות, ולא כענישה. לפיכך, אמצעים אלה לבדם אינם מצדיקים הארכת מועדי משפט, כפי שנקבע ב-*Crim. Crim. Appeal 21114-07-19 Frank v. מדינת ישראל*. * **עקרון סופיות השמיעה:** * הניתוח מסתיים בהסתמכות על עקרון סופיות הדיון, התומך בדחיית בקשה שהוגשה בשיהוי משמעותי ובלתי מוסבר, כפי שעולה מ-*Crim. 75464-12-19 Second Circle Ltd. v. מדינת ישראל*. בעיקרו של דבר, הניתוח מדגים את דבקותו של בית המשפט בעקרונות משפטיים מבוססים בנוגע להארכות משפט, נטל ההוכחה בשירות ההליך והגדרת עיוות דין. זה גם מדגיש מגמה שיפוטית המאשרת את האמינות של טכנולוגיית מצלמות מהירות A/3, ובכך מגבילה את הפוטנציאל שלה כטיעון הגנה להארכות משפט.