ה"פ 254/05

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה נסובה סביב חלוקת המניות בחברה, חלקה 93 גוש 6386 בע"מ, ותקופת ההתיישנות המסדירה סכסוך זה. המשיבים, המיוצגים על ידי עו"ד הילסנרט, עתרו לבית המשפט בבקשה להצהיר כי עזבונו של המנוח יונה הילסנרט מחזיק ב-55% ממניות הבכורה א', ואילו המבקשים, המיוצגים על-ידי עו"ד יגאל זכאי, מחזיקים ב-45% הנותרים. הילסנרט ביסס את טענתו על הסכם מיוני 1994, אשר התווה את חלוקת המניות האמורה. עם זאת, המבקשים טענו כי התביעה התיישנה, שכן ההסכם נחתם למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה, ולכן אינו עומד בחוק ההתיישנות. הכרעת הדין בוחנת באופן מקיף את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. באשר למועד חתימת ההסכם טענו המבקשים כי הוא אירע בסביבות חודש יוני 1994, בהסתמך על ראיות נסיבתיות. הילסנרט, לעומת זאת, טען כי ההסכם נחתם במועד מאוחר יותר. פסק הדין מכיר בראיות הישירות של המבקשים ומוצא טעם בתביעתם בדבר עיתוי ביצוע ההסכם, מה גם שהילסנרט משך את תצהירו והציג ראיות סותרות. כמו כן, פסק הדין מנתח האם התביעה מהווה "תביעת מקרקעין", אשר תאריך את תקופת ההתיישנות ל-25 שנים. בית המשפט מגיע למסקנה כי אופייה של החברה כאיגוד מקרקעין, כהגדרתו בחוק מיסוי מקרקעין, אינו מסווג אוטומטית את תביעת העברת המניות כתביעת מקרקעין לצורך תקופת ההתיישנות. מניות בחברה, אף איגוד מקרקעין, אינן נחשבות ל"מקרקעין" כהגדרתם בחוק ההתיישנות. לפיכך, התביעה כפופה לתקופת התיישנות כללית של שבע שנים. לבסוף, פסק הדין בוחן את טענתו של הילסנרט כי יש לו "זכות שוויונית" לקבל את המניות, תוך קיום יחסי אמון עם המבקשים. בית המשפט מקבל טענה זו, תוך הקבלה לפסיקת מקרקעין, ומכיר בזכותו של הילסנרט לקבל את המניות כזכות מעין קניינית. לפיכך, המבקשים נחשבים לנאמנים המחזיקים במניות בעיזבון יונה הילסנרט. פסק הדין מדגיש כי תביעה המבוססת על יחסי אמון קונסטרוקטיביים אינה מצטברת עד שהנאמן מכחיש במפורש או מפר את חובת האמונים שלו. מאחר שלא התבססה שלילת זכויותיו של הילסנרט על ידי המבקשים, ובהתחשב בהיעדר כל קביעה בדבר הפרת חובה, מגיע בית המשפט למסקנה כי אין לדחות את התביעה מטעמי התיישנות. לאור הדיונים והמסקנות דלעיל, הבקשה לדחייה על הסף נדחית. התיק נקבע לדיון הוכחות, והמבקשים נדרשים לפצות את הילסנרט על הוצאותיו בסך 5,000 ₪ + מע"מ.