עע"מ 8188/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר סכום הערבות ותחולתה של תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסדירה חילוט בטוחה הניתנת להבטחת נזקים שנגרמו על ידי צו ביניים. מסקנת בית המשפט היא כי תקנה 371 אינה חלה באופן אוטומטי על הליכים מינהליים, ובמקרה זה קיימות תקנות ספציפיות המסדירות את העניין הנדון. לפיכך, היא אינה מחייבת במקרה זה. השופט מדגיש כי תקנות סדר הדין המינהלי, החלות, מעניקות לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעת ערבות וסעד זמני. במעבר לנזקים הנתבעים על ידי המשיב, בוחן בית המשפט שני מרכיבים עיקריים. ראשית, טען המשיב כי העיכובים שנגרמו כתוצאה מצווי המניעה גרמו לעלויות גבוהות יותר לרכישת משאיות בשל תנודות בשער החליפין. עם זאת, בית המשפט קבע כי המשיב לא הוכיח כי נקט אמצעים סבירים למיתון נזק זה, ועל כן נדחתה טענה זו. שנית, המשיב טען כי הם נושאים בהוצאות עבור השכרת רכב כדי להבטיח את זמינותו של מנהל עבודה. בית המשפט מצא כי טענה זו אינה מבוססת, שכן המשיב לא שילם בפועל עבור השכרת הרכב, ונסיבות ההתחייבות הנטענת היו מעורפלות. ככלל, הבקשה לחילוט הערבות נדחתה, והערבות הבנקאית תוחזר למערער. ההחלטה התקבלה ללא הזמנת הוצאות, והערבות הבנקאית תוחזר במועד נקוב אלא אם יוחלט אחרת.