ע"א 4847/23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שנמסר: **ניתוח משפטי: ע"א 4847/23, ע"א 4847-1/23, ע"א 4847-2/23 (תום סמואל נ' משמרון בע"מ ואח')** **הקדמה** פסק הדין הנדון עוסק בערעורים וערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דן בשאלות הנוגעות להלוואות שניתנו על ידי חברת משמרון בע"מ ("משמרון") לחברת ס.ש.ת. מסחר והשקעות בע"מ ("סשת"), ובפרט בערבותו של מר תום סמואל ("סמואל") להשבת ההלוואות. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דחה את הערעורים ברובם, תוך אימוץ פסק דינו של בית המשפט קמא, מכוח סמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. **העקרונות המשפטיים המרכזיים שעלו בפסק הדין:** 1. **עקרון הערבות ודרישת השעבוד (הבטחת הערבות):** * **הטענה המרכזית של סמואל:** סמואל טען כי ערבותו להשבת ההלוואות הייתה מותנית בשעבוד מגרשים מסוימים, וכי מאחר שמגרשים אלה לא שועבדו בפועל, הופרה התנאי, ולכן יש לפטור אותו מערבותו. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט העליון דחה טענה זו. נקודות המפתח בקביעה זו הן: * **היעדר מכירה של המגרשים:** לא היה חולק כי המגרשים הרלוונטיים כלל לא נמכרו. * **עיקול המגרשים וכוונת מכירה:** המגרשים היו מעוקלים, והייתה כוונה למכור אותם, כאשר התמורה שתתקבל תשמש לסילוק החוב. * **היעדר הוכחת נזק:** גם אם הייתה חובה כלשהי לשעבד את המגרשים והיא הופרה (בית המשפט אף מטיל ספק אם אכן הופרה חובה כזו), לא הוכח כי הפרה זו גרמה לסמואל נזק קונקרטי. העובדה שהמגרשים עדיין קיימים, מעוקלים, וניתן לממשם לטובת החוב, מפחיתה או מבטלת כל טענת נזק מצד הערב. * **עקרון משפטי:** עקרון יסוד בדיני ערבות הוא שהפרת תנאי בהסכם הערבות, או אי-קיום התחייבות מצד המלווה, לא תוביל בהכרח לפקיעתה של הערבות, אלא אם כן הוכח כי נגרם לערב נזק ממשי כתוצאה מההפרה. הנטל להוכחת הנזק מוטל על הערב. 2. **נטל ההוכחה והוכחת יתרת חוב בהלוואה:** * **מחלוקת בין סשת למשמרון:** המחלוקת העיקרית בין הלווה (סשת) למלווה (משמרון) נגעה להוכחת יתרת החוב שנותרה. * **דרכי הוכחה:** משמרון טענה כי הוכיחה את יתרת החוב באמצעות הצגת מסמכים המשקפים את הסכומים שהועברו כהלוואה, וכן באמצעות הודאה או אי-כפירה של הלווה (סשת) בסכומים אלה ובמסמכים הרלוונטיים. * **התערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים:** בית המשפט העליון אימץ את קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לגובה החוב. הדבר נשען על העיקרון המשפטי לפיו ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר חזיתית בחנה את הראיות, המסמכים והעדויות. בית המשפט המחוזי בחן את כל הטענות והמסמכים והגיע למסקנה כי יתרת החוב עומדת על כ-1.3 מיליון ש"ח. * **עקרון משפטי:** עקרון מרכזי במשפט האזרחי הוא מעמדם הבכיר של הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט הראשון לערכאה, וסמכות מוגבלת של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא אם כן מדובר בטעות משפטית ברורה, או בממצא שאינו מבוסס כלל על הראיות. 3. **סמכות בית המשפט לאמץ פסק דין של הערכאה הדיונית מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** * **השימוש בתקנה:** בית המשפט העליון השתמש בסמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר מאפשרת במקרים מסוימים לאמץ פסק דין של בית המשפט קמא מבלי להיכנס לדיון מעמיק, כאשר אין טעם ממשי בערעור. * **השלכות השימוש בתקנה:** השימוש בתקנה זו מהווה ביטוי של יעילות דיונית ורצון להימנע מחזרה על דיונים שכבר נערכו בבית המשפט קמא, כאשר מסקנותיו נראות נכונות וסבירות. במקרה זה, בית המשפט העליון סבר כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. **חידושים משפטיים (אם בכלל):** בפסק הדין הנדון, עיקר ההחלטה נשענת על יישום עקרונות משפטיים קיימים ולא על חידושים משפטיים מהותיים. עם זאת, ניתן להצביע על מספר היבטים המדגישים את הדרך בה העקרונות הללו מיושמים בפסיקה: * **החלת עקרון היעדר הנזק על טענת הפרת תנאי בערבות:** הדגש על כך שהפרת תנאי, גם אם הייתה קיימת, אינה מפקיעה אוטומטית את הערבות, אלא מצריכה הוכחת נזק. הדבר מחזק את חשיבות ההוכחה הקונקרטית של נזק בפני הערכאה המשפטית. * **הצבת גבולות להתערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים:** פסק הדין מדגיש מחדש את המדיניות השיפוטית המצמצמת את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה של בית המשפט קמא, אשר נחשף לראיות באופן ישיר. הדבר משרת את יציבות ההליכים המשפטיים ואת אמון הציבור בפסיקות. * **שימוש בתקנות סדר הדין האזרחי לקיצור הליכים:** השימוש בתקנה 148(ב) משקף גישה פרגמטית של בית המשפט למיצוי הליכים במהירות וביעילות, כאשר אין הצדקה מהותית לדיון ערעור נרחב. **החלטה בנוגע להוצאות:** * **לגבי סמואל:** לא נפסקו הוצאות נגדו, לאור העובדה שלא היה מיוצג בהליך הערעור. * **לגבי משמרון וסשת:** לאור דחיית הערעורים שהגישו, ובפרט העובדה שסשת התעקשה על ערעורה למרות המלצת בית המשפט לחזור בה, הוטלו על סשת הוצאות בשיעור מופחת של 10,000 ש"ח לטובת משמרון. הדבר משקף את ההבחנה בין הצדדים ואת התנהלותם בהליכי הערעור. **סיכום** פסק הדין של בית המשפט העליון מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ודוחה את הערעורים שהוגשו. הוא מדגיש את העקרונות המשפטיים בנוגע לערבות, נטל ההוכחה של יתרת חוב, והגבולות להתערבות ערכאת הערעור. השימוש בסמכות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי משקף את הרצון ליעילות דיונית.