ע"א 7496/21

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את הערעור שכן הוא חסר שחר, חרף דחיית טענה מקדמית שהועלתה על ידי הנציב. סוגיית הליבה המטופלת היא יכולתו של בעל מניות מול אורגן תאגידי לערער על החלטות במסגרת הליכי חדלות פירעון. בית המשפט מבהיר כי לבעלי המניות אין סמכות להגיש ערעורים בשם התאגיד, בהתבסס על תקדימים כמו פרשת מגדל זוהר, בעוד שאורגנים תאגידיים, כמו דירקטורים, שומרים על זכות זו. הבחנה זו היא קריטית, שכן איסור על אורגנים לערער עלול להותיר תאגיד ללא יכולת לערער על צווי חדלות פירעון, דבר העלול להשפיע לרעה הן על בעלי המניות והן על האורגנים. כמו כן, חוק חדלות פירעון מאפשר לכל נושה, ללא קשר לסכום החייב, להגיש בקשה לחדלות פירעון אם התאגיד אינו יכול לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות, בניגוד לטענת החברה לסף "סכום מינימום". בית המשפט דחה את טענות החברה, שכן קביעות עובדתיות בדבר חדלות פירעון מתבטלות רק לעתים רחוקות, והראיות הראו כי החברה הודתה במאבקיה הכספיים. בית המשפט מדגיש את הערעור על כך שתויג באופן שגוי כ"פסק דין" ולא כ"החלטה", ומציין את ניסיונה הכושל של החברה לנהל משא ומתן על הסדרי חוב במהלך הליך הערעור. ההחלטה גם מטילה על החברה הוצאות בסך של 45,000 ₪ שיחולקו בין המשיבים והממונה, תוך שימת דגש על דחיית הערעור ועל היצמדות לפסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר מיום 3.1.2022.