ע"א 3375/99

תקציר

בתיק תאונת דרכים בו היה מעורב המערער אריה אקסלרד, הוטל על בית המשפט העליון לקבוע פיצוי הוגן בעקבות 100% נכות לצמיתות עקב פגיעה קשה. החלטת בית המשפט הונחה על ידי עקרון ההערכה האינדיבידואליסטית, שמטרתה להשיב את מצבה של המערערת קרוב ככל האפשר למצבו טרום התאונה. שיקולי פיצוי היו כרוכים הן בנזקים כספיים והן בנזקים לא כספיים תוך התמקדות מיוחדת בעלות הסיוע, כאשר בית המשפט הדגיש את הצורך להפעיל הוצאות סבירות והכרחיות שמטרתן מזעור נזקים. בית המשפט בחן באופן ביקורתי את ההתאמה והרציונל להעסקת עובדי סיעוד זרים על פני עובדי סיעוד ישראלים בשל פערי עלויות, והגיע למסקנה כי די בעובד זר, בתוספת מחליף ישראלי לפי הצורך. בית המשפט העליון תיקן את חישוב הפיצויים של הערכאה הנמוכה יותר על ידי הפחתת עלות הסיוע החודשית מ-17,000 ₪ ל-12,000 ₪, בהתחשב בצרכים המעשיים ובשיטות העסקה חסכוניות. בנוסף, נבחן נושא כושר ההשתכרות; למרות הבטחתו האינטלקטואלית של המערער, בחר בית המשפט באומדן מתון, הקבע כושר השתכרות פוטנציאלי בשיעור כפול מהשכר הממוצע במשק, תוך התאמת חישובי הפסדי הכנסה עתידיים בהתאם. כמו כן, בית המשפט התאים את הוצאות אחזקת הרכב לאומדן סביר בהתחשב בהפחתות הנדרשות בגין הוצאות ניידות אישיות צפויות. פסק הדין התייחס לניכויי הביטוח הלאומי והדגיש כי הניכויים יתבססו על הקצבאות המוטבות ביותר לתובע. בסופו של דבר, שינה בית המשפט העליון את הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בהתבסס על ראיות עובדתיות, וקבע תקדים לאופן שבו יש לפצות באופן הוגן במקרים של נכות קשה, ולהבטיח שצרכיו של הנפגע יסופקו מבלי שיוטל נטל כלכלי מופרז על הצדדים החייבים. הן המשנה לנשיאה ש' לוין והן השופט א' ריבלין הסכימו עם פסק דינו המנומק היטב של השופט אור.