ע"פ 439/73

תקציר

הכרעת הדין עניינה בשני מערערים שהורשעו בעבירות ביטחוניות לפי חוקים שונים, לרבות החוק לתיקון דיני העונשין (ביטחון המדינה, יחסי חוץ וסודות רשמיים). המערער הראשון, רמי לבנה, הורשע ביצירת קשר עם סוכן זר ונידון לעשר שנות מאסר. ההרשעה התבססה על הודעותיו לחוקרי המשטרה, שבית המשפט הודה בהן כראיות. בית המשפט דחה את הטענה כי הדברים לא ניתנו מרצון. לבנה טען שיש לו הסבר סביר לקשר, אך בית המשפט המחוזי חלק עליו. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי הקשר היה למטרה מקובלת חברתית וזיכה אותו מאשמה. לבנה הורשע גם בטיוח עבירת ביטחון ובהחזקת פרסומים אסורים, ועל כך קיבל עונשי מאסר חופפים. בית המשפט קבע כי הודעותיו במשטרה היו וולונטריות וקבילות כראיה. באשר להסבר הסביר ליצירת קשר עם סוכן חוץ, קבע בית המשפט כי אינטראקציות חברתיות רגילות מהוות הסבר תקף, והקשר של לבנה נופל לקטגוריה זו. עוד קבע בית המשפט כי כוונותיו ניכרו במעשיו, ומאחר שלא נעשו מעשים מזיקים, יש לזכות אותו מהעבירה לפי סעיף 24. בגין העבירה של טיוח עבירות ביטחוניות נגזרו על לבנה ארבע שנות מאסר, שבית המשפט מצא לנכון בהתחשב בחומרת ההשלכות האפשריות. המערערת השנייה, מלי לרמן, הורשעה בעבירות דומות ונגזרו עליה תקופות מאסר חופפות של שבע ושנתיים. בית המשפט אישר את הרשעתם של שני המערערים בהחזקת פרסומים אסורים. פסקי דינו של בית המשפט המחוזי אושרו אפוא באופן חלקי ובוטלו בחלקם, והביאו לזיכויים של שני המערערים מחלק מהאישומים.