ת"א 23120-02-22

תקציר

התובע תבע את הנתבע על כך שלא שיפתה אותו בגין הפסדים שנבעו מהפרת הסכם שכירות. הנתבעת השכירה לתובעת חנות מינימרקט אך לא הצליחה להשיג רישיון עסק, דבר שהוביל לסגירת החנות. התובע דרש תחילה 200,000 ₪ אך בהמשך הפחית את הסכום ל-144,000 ₪. בית המשפט פסק לטובת התובעת בסוגיה העיקרית – הנתבעת הפרה את הסכם השכירות – אך נתקלה בקשיים בפסיקת הפיצויים המבוקשים. התובע ביקש לקבל בחזרה הלוואות שנטל למימון העסק, אך לא הביא ראיות למחצית מסכום זה, וחלק מההלוואות נטלו על ידי אחיו, שלא היה צד לתביעה. התובעת ביקשה גם החזר בגין דמי שכירות ותשלומים אחרים ששולמו לבעל החנות הקודם, אך בית המשפט קבע כי חלק מהוצאות אלו שימשו להפעלת החנות ולכן לא נבעו אך ורק מהפרת החנות על ידי הנתבעת. בנוסף, טענות התובעת הכפילו הוצאות אלה, כך שלא ניתן לפסוק אותן. עם זאת, בית המשפט הכיר בזכותו של התובע לפיצוי בגין נזקי הסתמכות וקבע כי הוא זכאי לחלק מהסכום הנתבע. הנתבע חויב לשלם 70,000 ₪, צמוד לאינפלציה ממועד הגשת התביעה, בצירוף הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין ואגרת בית משפט מותאמת. הסכום הכולל, 93,406 שקל, ישולם בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין.