דב"ע מט/10 - 04

תקציר

במוקד פסק הדין עומדת זכאותה של אישה בדואית לגמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התש"ם-1980, לאור נסיבות חייה כידועה בציבור עם אבי ילדיה. עיקר ההחלטה נעוץ בהגדרת מהו "תא משפחתי" לצורך זכאות לגמלה. החוק מחייב לבחון האם המבקש ובן זוגו חיים במשק בית משותף, ולסווג אותם כ"בני זוג" גם אם אינם נשואים כדין. משמעות פרשנות זו היא שהנתונים הכספיים של שני השותפים נלקחים בחשבון בתביעות גמלה. המערערת, אם לחמישה המתגוררת בסמוך לאבי ילדיה, טענה כי מצבה דומה לאדם גרוש המנהל משק בית נפרד בשל קרבתם והיעדר ילדים משותפים. עם זאת, בית המשפט דחה את טענתה, ותמך בקביעתו של בית משפט קמא כי הם מקיימים משק בית משותף, כפי שמעידים תנאי המגורים המשותפים וההכרה של הגבר כאביהם של הילדים. בית המשפט הרחיב עוד על הגדרות משפחתיות הרלוונטיות לדיני הביטוח הלאומי, לרבות ידועים בציבור וגירושים לכאורה שבהם גירושין עשויים לשמש באופן שטחי כדי לעקוף את חוקי הביגמיה תוך שמירה על משק בית משותף. פסק הדין מדגיש את הצורך בהחלה אחידה של החוק בין קהילות מבלי לתמוך בשוגג בפרקטיקות פוליגמיות המנוגדות לחוק הישראלי, תוך הדגשת סטנדרט משפטי אחיד לכלל האזרחים. לפיכך נדחה הערעור, ואישר מחדש את השומה הכלכלית המשותפת לה ולאבי ילדיה לצורך קבלת החלטות על גמלה.