בג"צ 5645/22

תקציר

העותרת ביקשה לבטל את הטלת שמונה נקודות על נהגים שרישיונם פקע עקב אי חידוש, בטענה כי המשיבים פירשו באופן שגוי את סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. העותר טען כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 10(א), שנועד לעבירות מהותיות, חמורות ומסוכנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי התקנות מבחינות במפורש בין מקרים של אי חידוש לבין מקרים של עבירות חמורות יותר. נפסק כי הטלת שמונה נקודות בגין אי חידוש עולה בקנה אחד עם התקנות ולכן הוטלו הנקודות בסמכות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי לשון סעיף 10(א) חלה על כל המקרים של נהיגה ללא רישיון תקף, ללא קשר לסיבת הפסילה, והחלטת מחוקק המשנה להטיל שמונה נקודות על עבירות כאלה התבססה על שיקול דעת מקצועי. העותר לא סיפק הצדקה להתערבות בית המשפט בהחלטה שבשיקול דעת זו. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.