ב"ל 3819-05-22

תקציר

התובע, עובד סלקום בע"מ, טען כי מחלת הסוכרת שלו נגרמה עקב שני אירועים חריגים שהתרחשו בעבודה לאחר קידומו בשנת 2013. האירוע הראשון היה שיחה עם הממונה עליו לגבי ציפיות הביצוע, מה שגרם לו ללחץ בגלל הלחץ והדרישות. האירוע השני היה הכנת מצגת בעלת חשיבות גבוהה תחת לחץ זמן, שגם גרמה לו ללחץ משמעותי. התובעת טענה כי אירועים אלה מהווים תאונת עבודה ויש להכיר בהם ככאלה. בית המשפט הכיר בכך שהתובעת אכן חוותה אירועים אלה וכי האירוע השני בפרט היה אירוע חריג וחריג. השופטת קיבלה את גרסת התובע לעובדות, וציינה כי ההצגה הייתה משימה משמעותית ומלחיצה, במיוחד לאור העובדה שהתובע היה חדש בתפקידו ונבחן. הם לקחו בחשבון גם את הלחץ שהפעיל הממונה על התובעת ואת התנהגותו החריגה של התובעת לאחר מכן. עם זאת, לגבי האירוע הראשון, בית הדין מצא כי מדובר בלחץ טבעי הקשור לכניסה לתפקיד חדש ולא חריג דיו כדי להיחשב כתאונת עבודה. בפסק הדין נקבע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס לאירוע השני והוכיח כי מדובר באירוע חריג. העניין הופנה, אפוא, למומחה רפואי על מנת שיקבע את הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין מחלתו של התובע. המומחה יבחן את הקשר בין תנאי עבודתו של התובע – האירוע החריג של הכנת המצגת – לבין אבחנתו כחולה סוכרת לאחר מכן. בפסק הדין הודגש כי מדובר בטענה פוזיטיבית, והתובע לא הציג ראיות מספיקות לגבי האירוע הראשון. לפיכך, החליט בית המשפט להתמקד באירוע השני. בפסק הדין צוין גם השיהוי של התובע בהגשת התביעה, שהסביר כי נבע מחוסר מודעותו לכך שמקרה כזה יכול להיות מוכר כפגיעה בעבודה. טענות הנתבעת, שהסתמכו על היעדר הוכחת אירוע מקרי והיעדר קשר סיבתי רפואי, התקבלו חלקית לגבי האירוע הראשון אך נדחו לגבי האירוע השני. ככלל, בית המשפט פסק לטובת התובע ביחס לאירוע השני והורה על בדיקה רפואית להערכת הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין אבחנת הסוכרת שלו.