עע"א 1614/08

תקציר

העותר, המרצה עונש מאסר של שש שנים בגין סיוע לרצח – העבירה הראשונה שלו – ביקש שחרור מוקדם על תנאי. ועדת השחרורים דחתה פעמיים את בקשותיו, בנימוק של חשש לשלום הציבור. בית המשפט המחוזי נעתר לערעורו והורה לוועדה לשחרר את העותר על תנאי. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו, וקבע כי בית המשפט המחוזי לא שקל את כל הגורמים הרלוונטיים. לאחר בחינה מחודשת, ועדת השחרורים דחתה שוב את הבקשה, תוך שהיא מצטטת דו"חות מודיעיניים המצביעים על סיכון לחייו של העותר ולשלום הציבור בשל פגיעה אפשרית מצד המשפחה היריבה המעורבת בעבירה המקורית. העותר ערער לבית המשפט העליון בטענה כי החלטת הדירקטוריון הייתה בלתי סבירה והתמקדה בסיכונים שאינם בשליטתו. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פרשנותם של הערכאות הנמוכות יותר לחוק, קבע כי המועצה יכולה לשקול סיכונים שאינם נובעים אך ורק מהתנהגותו של העותר. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת העותר, ומצא כי המועצה לא בחנה חלופות שיש בהן כדי להפחית את הסיכונים, כגון הטלת תנאים מגבילים. משכך, העתירה התקבלה, והתיק הוחזר לוועדה לבחינה נוספת של אפשרויות השחרור בתנאים אלה. החלטה זו התקבלה פה אחד בקרב שלושת השופטים שדנו בתיק.