ת"א 42959-11-11

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה בדבר תניית אי התחרות בהסכם העבודה בין התובעים לבין הנתבעות 1 ו-2. הסעיף מגביל את הנתבעים מלהתחרות בעסקי התובעים לתקופה של 24 חודשים לאחר סיום חוזה העסקתם, שהסתיים ביום 18.10.2011. תקופה זו תחושב מהמועד האמור. הקביעה מתבססת על ניתוח המערכת החוזית שנקבעה בין הצדדים, הכוללת הסכם מכר מניות והסכם העסקה. הסכם מכירת המניות, שנחתם בשנת 2004, קובע כי הנתבעים, הבעלים לשעבר של העסק הנמכר, לא יתחרו בתובעים במשך תקופה של 24 חודשים ממועד כניסתו לתוקף של ההסכם. הסכם ההעסקה, אשר קבע את העסקתם של הנתבעים בעסק לאחר המכירה, כולל סעיף אי תחרות דומה, הקובע את תקופת 24 החודשים מתום תקופת ההודעה המוקדמת של החוזה. בית המשפט קבע כי יש לראות את שני ההסכמים כהסכם משולב אחד. נמצא כי הצדדים ניהלו מו"מ מפורט בנוגע לסעיפי אי התחרות וקיבלו תמורה מהותית בגין התחייבות הנתבעים שלא להתחרות, בדמות תשלומים במזומן ומניות. למרות שמערכת היחסים בין הצדדים היא של מעביד ועובד, בית הדין מצא כי אין מדובר ביחסי עובד-מעביד טיפוסיים, שכן הנתבעים היו אנשי עסקים שמכרו את עסקיהם וניהלו משא ומתן עצמאי על תנאי המכירה והעסקתם לאחר מכן. התמורה שקיבלו הנתבעים מצדיקה את אכיפת תניית אי התחרות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבעים הפרו את חובת האמונים המוטלת עליהם כלפי התובעים, שכן מיד לאחר התפטרותם עברו מספר מעובדי התובעים וקבלנים עצמאיים לעבוד בחברה החדשה שהקימו הנתבעים. באשר לתביעת התובעים להלוואה שניתנה לנתבעים בסך 2 מיליון ₪, החליט בית המשפט כי יש לדון בתביעה זו במועד מאוחר יותר, שכן ישנן טענות כספיות נוספות שהעלו הנתבעים הטעונות בירור. בקשת הנתבעים למזג את הדיון בתיק זה עם תביעה אחרת שהוגשה על ידם נדחתה, שכן יש לדון בהקדם בסוגיה המרכזית העומדת על הפרק – שאלת התחרות. לתובעים נפסק סך של 25,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד.