בג"צ 1105/03

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם העותרת, שעזבה את ישראל בשנת 1969 וחזרה בשנת 1998, זכאית לאזרחות ישראלית, הנתבעת באמצעות אמה, או לחילופין, האם יש להעניק לה אזרחות ישראלית בדרך של התאזרחות. המשיבים טוענים כי העותרת ויתרה על אזרחותה הישראלית טרם שעזבה את הארץ. הראיות שהציגו המשיבים, אף שלא כללו מסמך חתום על ידי העותר, נחשבות מספיקות כדי להוכיח שהיא אכן ויתרה על אזרחותה. טענתה החלופית של העותרת כי הוויתור היה שלא מרצון נדחית משום שהיא נעדרת תימוכין עובדתיים מפורטים והועלתה בשלב מאוחר מדי של ההליך. יתר על כן, הטענה כי הוויתור כפוי עומדת בסתירה לטענתה הראשונית כי מעולם לא ויתרה על אזרחותה. מכל מקום, דרישות חוק האזרחות לאזרחות מלידה או התאזרחות אינן מתקיימות בעניינו של העותר. ראשית, בעת לידתה של העותרת בשנת 1973, אמה לא הייתה אזרחית ישראלית. שנית, העותרת אינה עומדת בדרישות ההתאזרחות שכן אין לה תושבות קבע בישראל. לפיכך, בקשת האזרחות נדחית, והעותרים מחויבים בתשלום של 10,000 ₪.