בש"א 3475/00

תקציר

פסק הדין דחה את תביעת התובע בסך 1.5 מיליון שקל נגד הבנק הערבי. התובע, אזרח ישראלי וחקלאי, ניסה לתבוע את הבנק הערבי, חברה ירדנית, על השבת פיקדון משנת 1947 שהפקיד חמיו המנוח. הבנק העביר את פעילותו מישראל בשנת 1947 במהלך מלחמת העצמאות וכיום אין לו סניפים בארץ. התובע ניסה להגיש לבנק תביעה ייצוגית בסניף שלו ברמאללה, הממוקם בשטח A של המועצה הפלסטינית, אך לא עשה זאת כדין. התובעת לא פנתה לבית המשפט בבקשה לקבל רשות לשרת את הבנק מחוץ לתחום השיפוט של ישראל, כנדרש בחוק. כמו כן, התובע ניסה להעביר את התביעה באמצעות המנכ"ל ולא באמצעות הנציב, כפי שנקבע בצו החירום (יהודה ושומרון וחבל עזה - שפיטה בעבירות וסיוע משפטי). הצו קובע כי מסמכי בית משפט המיועדים לאדם בשטחים הפלסטיניים יימסרו לנציב, אשר יפיק אותם. גם ניסיון המסירה של המנכ"ל היה בלתי חוקי ונוגד את הפרוטוקולים שנקבעו בין ישראל לרשות הפלסטינית. בשל כשלים אלה, מצא בית המשפט כי אין לו סמכות בתיק זה ודחה את התביעה. עם זאת, השופט ציין כי בא כוח הבנק עשוי להסב את תשומת לבו של הלקוח לגופו של המקרה, אשר עשוי להיפתר מחוץ לכותלי בית המשפט. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.