ת"א 22388-05-21

תקציר

פסק הדין דן בהגדרת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק רכב דרכים, והאם המנוח, שנהרג בתאונה טרגית, נפגע בעת שהשתמש ברכבו או תיקן את הדרך. בית המשפט מגיע למסקנה כי המנוח אכן נפגע בעת תיקון הכביש, שכן מעשיו מילאו את דרישות ההגדרה. הדיון נסוב סביב ארבעה מבחנים: המבחן הגיאוגרפי, מבחן האירוע הפתאומי, מבחן החומריות ומבחן הפעולה בתוך הרכב. המבחן הגיאוגרפי בוחן האם האירוע התרחש על הכביש; הבדיקה השנייה דורשת שהתיקון יהיה תוצאה של אירוע פתאומי, הכרחי להמשך הטיול. בדיקת החומרים בוחנת האם התיקון הוא בעל אופי פשוט, כזה שהנהגים יכולים לבצע ללא עזרה מקצועית. הבדיקה הסופית קובעת האם הפעולה שהובילה לפגיעה התרחשה בתוך הרכב או באחד ממרכיביו. פסק הדין מדגיש כי פרשנות המונח "תאונת דרכים" צריכה להיות קרובה ככל האפשר למשמעותו הרגילה, וכולל פסיקה רלוונטית המפרשת את המושג. מבטח רכבו של המנוח אחראי אפוא למלוא סכום הפיצוי. לחילופין, מפסק הדין עולה כי אם בית המשפט היה מגיע למסקנה כי המנוח לא תיקן את הכביש, היה על הנהג הפוגע לשאת באחריות לתאונה, שכן קיים סיכון תחבורתי עקב חניית רכבו של המנוח בצד הדרך. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי לא היה קשר סיבתי משפטי בין חניית הרכב לבין התאונה, שכן הנהג הפוגע סטה ללא כל סיבה מוצדקת. לפיכך, התביעה נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלהם נדחית. בית המשפט מחליט על הסכם פשרה חלקי, ומורה למבטחת רכבו של המנוח לשלם לחברת הביטוח של הנהג הפוגע 62,434 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 12,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.