ת"פ 61050-11-22

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של גזר הדין בעניין מדינת ישראל נ' פיניה (ת"פ 61050-11-22)** **מבוא** פסק הדין בגזר דינו של בית משפט השלום באשקלון, שניתן על ידי כבוד השופטת זהר דולב להמן, דן בתיק גניבה מרכב, במסגרתו הודה הנאשם, מאיר נסים פיניה, בעובדות כתב האישום. פסק הדין מציג תהליך מורכב של קביעת מתחם העונש ההולם, שקלול שיקולי שיקום, נסיבות אישיות, עבר פלילי, וחובת הפעלת מאסר מותנה. **א. הכרעת הדין וכתב האישום** 1. **העבירה:** הנאשם הורשע בעבירת גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העבירה בוצעה ב-23.11.2022, כאשר הנאשם הושיט יד לרכב שהדלת הקדמית שלו היתה פתוחה וגנב תיק שהכיל כרטיסי אשראי ומזומן בסך 5,000 ₪. 2. **הודאת הנאשם:** הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בעיצומה של פרשת התביעה, שלא במסגרת הסדר טיעון וללא תיקון כתב האישום. הודאה זו, כאמור בפסקה 4(ד), מהווה נטילת אחריות, חיסכון בזמן שיפוטי, ואף מהווה "העצמה חשובה של נפגע העבירה וגרסתו" (כהאמור בפסק דינו של השופט אינפלד). **ב. קביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג(א) לחוק העונשין)** בית המשפט בחן מספר אמות מידה מרכזיות לקביעת מתחם העונש: 1. **הערכים החברתיים שנפגעו:** * **זכות הקניין:** ערך יסוד המוגן בחוק. * **הזכות לפרטיות:** הפגיעה בחפצים אישיים ובמרחב הפרטי. * **תחושת הביטחון האישי:** לא רק של קורבן העבירה, אלא של הציבור כולו. * **שלום הציבור והסדר החברתי:** עבירות רכוש עלולות להוביל לעימות פיזי. * **נזק כלכלי עקיף:** עליית פרמיות ביטוח, צורך במיגון רכבים. בית המשפט ציטט את פסק דינו של עפ"ג (מחוזי-חי') 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום, אשר מדגיש את הפגיעה ב"שלום הציבור, בתחושת הביטחון שלו ובזכות לקניין", ומשווה את הפגיעה בפרטיות במקרים אלו לפריצה לדירה. כמו כן, ציטוטו של השופט עמית (בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל) מדגיש את עגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס, ואת העובדה כי אין לראות בעבירות רכוש "גזירת גורל". 2. **מידת הפגיעה בערכים החברתיים:** נקבעה כמשמעותית, ורחבה משווי הרכוש הנגנב. הפגיעה בתחושת הביטחון אינה מוגבלת לקורבן. 3. **מדיניות הענישה הנהוגה:** בית המשפט סקר פסיקה רלוונטית, תוך הבחנה בין מקרים והתייחסות לנסיבות ספציפיות (כגון ריבוי עבירות, נטילת אחריות, עבר פלילי, גיל צעיר, חלוף הזמן). הפסיקה שהוצגה משקפת מנעד רחב של ענישה, החל מעבודות שירות ועד מאסר בפועל לתקופות משמעותיות. * **רע"פ 1135/21 ניגוסה:** מתחם 6-12 חודשי מאסר בפריצה לרכב בכוונה לגנוב (אם כי שם דובר בריבוי עבירות). * **רע"פ 4738/20 אבו סביתאן:** מתחם מאסר מרוכך (עד 16 חודשי מאסר בפועל), כאשר הוטלו 9 חודשי עבודות שירות. * **רע"פ 4338/15 כהן:** מתחם 4-12 חודשי מאסר, כאשר בפועל נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל (לאחר הפעלת מאסרים מותנים). * **רע"פ 7362/14 אבו ריא:** מתחם 5-10 חודשי מאסר, הוטלו 6 חודשי מאסר בפועל. * **רע"פ 5313/12 ראיף:** 6 חודשי מאסר בפועל בגין התפרצות לרכב (אף שנעשתה הרחבה בעונש). * **עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 62911-10-21 שבתייב:** מתחם 9-24 חודשי מאסר בפועל (בגין 2 עבירות פריצה, גניבה וחבלה). * **עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 48235-03-21 אבו כף:** מתחם 6-24 חודשי מאסר, ומתחם קנס. הוטלו 6 חודשי עבודות שירות. * **עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 13395-04-20 אבוכף:** מתחם 4-12 חודשי מאסר בפועל, כאשר במקרה אחר (שצורף) נקבע מתחם 12-24 חודשי מאסר. * **ת"פ (שלום-רמ') מדינת ישראל נ' אלפקיר:** מתחם 6-14 חודשי מאסר, הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל (רצידיוויסט, התמכרות לסמים). * **ת"פ (שלום-ק"ג) 45321-12-16 אלמגנון:** מתחם מותנה עד 6 חודשי מאסר בפועל, בוטלה הרשעה. 4. **נסיבות ביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק העונשין):** * **תכנון מוקדם:** נקבע כי לא היה תכנון מוקדם, אלא "הפרצה קראה לגנב". הנאשם הושיט יד לרכב פתוח, אך המשיך במעשה ועזב עם הרכוש. * **זהות המבצע:** הנאשם הוא המבצע היחיד והעיקרי. * **הנזק:** לא נגרם נזק לרכב. שווי הרכוש שנגנב (5,000 ₪, כרטיסי חיוב) נחשב משמעותי. הפגיעה בעגמת הנפש, תחושת הביטחון של המתלוננת וסביבתה, אף היא נלקחה בחשבון. * **פוטנציאל הנזק:** עלול להיות רב, לאור האפשרות להתפתחות אלימה והפגיעה בתחושת הביטחון הכללית. * **סיבות לביצוע העבירה:** קשיים כלכליים והשפעת כדור שנטל (כעולה מתסקיר שירות המבחן). **ג. קביעת מתחם העונש ההולם – סופיות** 1. **מתחם המאסר:** בהתחשב בכל הנ"ל, נקבע מתחם העונש ההולם על **4-12 חודשי מאסר בפועל**, בנוסף לענישה נלווית. נימוק זה מבוסס על הצורך בענישה מרתיעה, בשל קלות הביצוע וקושי הלכידה של עבירות מסוג זה. 2. **מתחם הקנס:** 1,000 ₪ – 7,500 ₪, תוך התחשבות ביכולת הכלכלית של הנאשם (סעיף 40ח לחוק העונשין), כפי שעולה מהתסקירים. 3. **פיצוי למתלוננת:** נקבע כי יש לפסוק פיצוי, אשר אינו תלוי במצב הכלכלי של הנאשם. מטרת הפיצוי בהליך הפלילי היא סעד ראשוני, ולא פיצוי מלא על כל הנזקים (כפי שנקבע בע"פ 764/21 מדינת ישראל נ' אבו לבן). **ד. שיקולי שיקום, הארכת או הפעלת מאסר מותנה ונסיבות אישיות (סעיפים 40ד, 56(ב), 40יא לחוק העונשין)** בית המשפט בחן בקפידה את שיקולי השיקום, תוך התייחסות לתסקירים, חוות דעת, ראיות לעונש, טיעוני הצדדים ודברי הנאשם. 1. **נסיבות חיים, מצב משפחתי וכללי:** הנאשם כבן 60, גרוש, אב לילד בוגר. רקע חיים קשה, 10 שנות לימוד, שירות צבאי קצר. היסטוריה ארוכה של עבריינות. 2. **שימוש בחומרים ממכרים:** היסטוריה ארוכה של שימוש בסמים (קנבוס, הרואין), תלות, ניסיונות טיפול לא עקביים. כיום, לטענתו, הפסיק שימוש ומסייע לאחרים. בדיקות סמים נקיות. 3. **התנהגות חיובית ותרומה לחברה:** פעילות התנדבותית ענפה במיזמים לסיוע משפטי לאוכלוסיות מודרות, והשתתפות פעילה בגמ"ח לחלוקת מזון. הוגשו מכתבי הערכה רבים, והעידו לזכותו עדי אמת (שכנים, פעילים ציבוריים) אשר שיבחו את תרומתו ואת רצונו להשתנות. 4. **נטילת אחריות:** הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ככתבן וכלשונן, בעיצומה של הפרשה, ללא הסדר טיעון. הודאה זו נתפסת כביטוי לחרטה משמעותית. 5. **מאמצי הנאשם לחזור למוטב:** * **תסקירים:** עלו דפוסים עברייניים, אך כיום הנאשם נמצא ב"נקודת מפנה". המיזמים החברתיים מעידים על שינוי. עם זאת, הובע חשש כי לא ישתלב בתוכניות טיפוליות/שיקומיות, לא הביע נזקקות טיפולית, ולא ביקש להשתלב בבית המשפט הקהילתי. * **הנאשם עצמו:** הביע חרטה, דיבר על שינוי אישי, רוחניות, ואף על "ניסים" שקרו לו (צמיחת שיניים, שיפור ראייה, גובה), דבר שבית המשפט מתייחס אליו כאל תפיסה אישית של הנאשם את השינוי שעבר. * **שירות המבחן:** לא נתן המלצה טיפולית או שיקומית, הן בשל אי-בשלות הנאשם להליך טיפולי והן בשל כך שהנאשם עצמו לא ביקש זאת. 6. **חלוף הזמן:** התקדמות התיק הייתה איטית יחסית, אך לא נכראה כגורם המצדיק הקלה משמעותית בעונש. 7. **הפגיעה של העונש בנאשם:** בשל גילו והיסטוריית המאסרים שלו, הפגיעה אינה חריגה מעבר לפגיעה הכרוכה בעונש מאסר. 8. **עבר פלילי:** 29 הרשעות קודמות, מגוון עבירות (אלימות, רכוש, מרמה, סמים, נשק). העונש האחרון ניתן ב-2019, בגין עבירות רכב, וכלל הפעלת מאסרים מותנים. מאסר מותנה בן 4 חודשים (מרכוש עוון) בר הפעלה בתיק הנוכחי. **ה. סוף דבר – גזירת הדין** 1. **הפעלת מאסר מותנה:** הכלל הוא הפעלת מאסר מותנה בעת הרשעה בעבירה דומה בתקופת התנאי. הופעל מאסר מותנה של 4 חודשים, חציו בחופף וחציו במצטבר. בית המשפט דחה את טענות הסנגוריה להארכת המאסר המותנה, תוך הדגשת כי הנאשם, על אף מאמציו, לא הראה סימנים מספיקים של הכרה והפנמה, וכי שיקולי שיקום לא גברו על עקרון ההלימה במקרה זה, בהיעדר תסקיר המלצה לשיקום. 2. **העונש שנגזר:** * **מאסר בפועל:** 7 חודשי מאסר בפועל. * **מאסר מותנה:** הפעלת 4 חודשי מאסר מותנה (חציו חופף, חציו במצטבר), כך שסך הכל 9 חודשי מאסר בפועל. * **עבודות שירות:** המאסר ירוצה בעבודות שירות, בהתאם להמלצת הממונה. * **מאסר על תנאי:** 5 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, בגין עבירת רכוש. * **קנס:** 1,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו, בתשלומים. * **התחייבות:** 1,500 ₪, למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת רכוש. * **פיצוי למתלוננת:** 5,000 ₪, בתשלומים. 3. **שיקולים מרכזיים בגזירת העונש:** * **עברו הפלילי:** ריצידיוויזם בעבירות רכוש, ובפרט רכב. * **שינוי אישי:** גיל, שינוי שערך, תרומתו לחברה. * **הודאת הנאשם:** מגלמת חרטה וחיסכון בזמן שיפוטי. * **מיקום העונש:** בחלקו האמצעי של המתחם, ולא ברף הגבוה. **ו. סיכום והערות על חידושים או דגשים משפטיים** * **הדגשת הפגיעה הרב-ממדית:** בית המשפט הרחיב את הדיון מעבר לפגיעה הפיזית או הכלכלית המיידית, וכלל את הפגיעה בערכים חברתיים רחבים יותר כגון תחושת הביטחון הכללית, שלום הציבור, והנזק הכלכלי העקיף. * **נטילת אחריות כ"העצמה" של נפגע העבירה:** בית המשפט אימץ את התפיסה לפיה הודאת הנאשם, אף בעיצומו של ההליך, מהווה הכרה בגרסת הנפגע, מה שיש לו משקל רגשי חשוב עבורו. * **הקשר בין שיקולי שיקום לבין נטילת אחריות ופנייה לטיפול:** פסק הדין מדגים כיצד, על אף ההתנהגות החיובית וההתנדבותית של הנאשם, היעדר נכונותו או בשלותו להליך טיפולי, כפי שעולה מתרשימי שירות המבחן, מהווה מכשול משמעותי לקבלת הנחה בעונש משיקולי שיקום. * **איזון בין עבר פלילי לחזרה למוטב:** בית המשפט נדרש לאזן בין עברו הפלילי המכביד של הנאשם, הכולל עבירות דומות, לבין מאמציו להשתנות ולהתנדב. ההחלטה למקם את העונש באמצע המתחם ולהפעיל חלק מהמאסר המותנה משקפת ניסיון לאזן בין הצורך בהרתעה לבין הכרה בשינוי. * **ההשלכות של "הפרצה קראה לגנב":** בית המשפט הכיר בכך שלא היה תכנון מוקדם, אך הדגיש כי אין בכך כדי להפחית מהחומרה, במיוחד כאשר הנאשם השלים את המעשה. * **שימוש בהרחבה בפסיקה:** בית המשפט סקר בהרחבה פסיקה רלוונטית, תוך הבחנה דקדקנית בין מקרים, כדי לבסס את מתחם הענישה ואת ההחלטה הספציפית בעניינו של הנאשם. פסק הדין מציג גישה הוליסטית, אשר מתחשבת הן בפגיעה החברתית הרחבה, הן בנסיבות ביצוע העבירה, והן בפוטנציאל לשיקום, תוך דגש על חובת נטילת האחריות מצד הנאשם.