בש"א 19875/06

תקציר

פסק הדין מאפשר לבקשת הנתבעים לחופשה להתגונן מפני התביעה שהגיש הבנק התובע. התביעה מתייחסת לחוב של הנתבע הראשון, המובטח על ידי הנתבעים האחרים, בסך 3,535,766.52 ₪, כולל ריבית של 11.75%. הנתבעים טוענים כי יש לקזז את הסכום הנתבע מהפסדים כספיים שנגרמו על ידי התובע. הטיעון הראשון הוא לגבי חישוב הריבית היומית על בסיס 360 ימים בשנה, שהביא לגביית יתר. חוות דעת מומחה העריכה את חיוב היתר ב-90,775.02 ₪. מאחר והתובע לא הפריך חישוב זה ולא הציג חוות דעת שכנגד, ניתנת לנתבעים רשות להתגונן מתביעה זו בכל סכום. הטענה השנייה היא על שלילת הלוואות מט"ח, שלטענת הנתבעים הייתה יכולה לחסוך להם עלויות מימון משמעותיות. למרות טענת התובע כי בקשה זו נבעה ממצבם הכלכלי של הנתבעים, מצא בית המשפט כי יש לבסס את התביעה במשפט מלא. הטענה השלישית היא הפרת הסכם של התובע לסילוק החוב, שלטענת הנתבעים הצדיק את טענת הבנק ואת בקשת כינוס הנכסים שהגיש לאחר מכן. סיכומי ההסכם מטעם הנתבעים ואי פירוט הסכומים המגיעים על ידי התובעת, תומכים בעמדת הנתבעים, המצדיקים חופשה לנתבעים. הטענה הרביעית נוגעת להליכי כינוס הנכסים ולירידת הערך הנטענת של נכסי הנתבעים. בית המשפט דחה טענה זו בהתבסס על סעיף ויתור בהסכם למכירת נכסי הנתבעים והיעדר ראיות שהוצגו. ככלל, בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים לחופשה כדי להתגונן, והתיר להם להציג את תביעות הקיזוז שלהם לקבוצות א' ו-ג', אך לא לקבוצה ד'. ההחלטה התקבלה ללא צורך בערבות, והתובע חויב לשלם 20,000 ₪ + מע"מ הוצאות, מותנה בפסק הדין הסופי.