ע"ו 15292-06-16

תקציר

הערעור מערער על החלטה להאריך את אשפוזו של המערער, תחילה ערער על החלטתו מיום 5.6.2015 שהתירה אשפוז עד ליום 12.6.2016, אך זו תוקנה עקב שינוי נסיבות והתמקד בהחלטת הוועדה מיום 8.6.2016 להאריך את האשפוז בשבועיים נוספים. המערער אושפז במחלקה פסיכיאטרית תוך הפגנת התנהגות בלתי יציבה ולאחר מכן אושפז תחת חוק טיפול בחולי נפש. בקשת בית החולים להארכת צו זה נענתה על ידי הוועדה, למרות התנגדותו של יו"ר הוועדה, שלא סבר כי נשקפת מהמערער סכנה. המערער ערער על החלטה זו, ודעת הרוב של בית המשפט קיבלה את הערעור, וביטלה את החלטת הוועדה. פסק הדין הכיר ברגישות הנושא, בצורך ברף גבוה של ראיות למסוכנות, והתנהגותו של המערער במהלך הדיון לא הצביעה על איום מיידי. בעוד שפסק הדין כיבד את מומחיותו של הצוות הרפואי, היעדר ראיות למסוכנות, יחד עם התנהגותו הממושמעת של המערער בבית המשפט, הובילו למסקנה כי יש לבטל את החלטת הוועדה. פסק דין זה אינו שולל צווים נוספים לטיפול כפוי.