בג"צ 361/67

תקציר

שופט בית המשפט המחוזי קבע כי חוק החנינה אינו מחייב את הפסקת ההליכים הפליליים התלויים ועומדים נגד העותר. העותרים פנו לשר המשפטים, שהפנה את התיק ליועץ המשפטי לממשלה, שגם הוא החליט שלא לעצור את ההליכים. לאחר מכן עתרו העותרים לבג"ץ בדרישה לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בג"ץ קבע כי אין לו סמכות לדון בערעור על החלטת ביניים בתיק פלילי וכי ההחלטה שלא לעצור את ההליכים הושארה בצדק לשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מה גם שבית המשפט כבר הכריע בעניין. יתר על כן, בג"ץ פירש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק החנינה וקבע כי העבירות בהן הואשם כתב האישום, ולא אלה שהופרדו למשפט נפרד, קבעו אם החנינה חלה. מאחר שהשווי הכולל של העבירות בהן הואשמו בכתב האישום עלה על 100,000 ליש"ט, החנינה לא חלה על עניינם של העותרים. לפיכך ביטל בג"ץ את הצו המותנה שעצר את ההליכים.