תמ"ש 54977-10-10

תקציר

התיק סובב סביב תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעים על בסיס זיכרון דברים ושטר תנאים. התובעים טענו כי המסמכים מהווים חוזה מחייב, ואילו הנתבעים טענו כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה, שניתן לחזור בה אם יתקיימו תנאים מסוימים. בית המשפט בחן את טיבן של ההתחייבויות המפורטות בתזכיר ומצא כי הן חוזיות באופיין, תוך שימת דגש על הרצינות וההתחשבות בהן נטלו על עצמן, ועל מימושן החלקי של התחייבויות אלה על ידי שני הצדדים. יתר על כן, השופט ציין כי על פי הדין העברי, התזכיר ושטר התנאים תקפים ומחייבים, מה גם שהם היו עדים והיו כרוכים בהעברת רכוש. עוד קבע בית המשפט כי המסמכים יצרו חוזה לטובת צד שלישי - החתן והכלה - כלומר דיני המתנה אינם חלים. השופטת הדגישה כי לשונו הברורה והחד משמעית של החוזה מצביעה על כוונת הצדדים לקיים את התחייבויותיהם ביום החתונה, ואבי החתן יכול לתבוע את אבי הכלה על אי עמידה. פסק הדין נגע גם בתוקפה ההלכתי של החובה, וממנה עולה כי תוקפו המשפטי של החוזה עשוי להשפיע על מעמדו ההלכתי. לבסוף, עודדה השופטת את הצדדים לכבד את ההתחייבויות שניתנו לפני החתונה ולנסות להשיב את השלום בין המשפחות. ההחלטה אישרה את תוקפו של החוזה ואת אחריותו של הנתבע, ולצדדים ניתנו 14 יום להציע כיצד יתנהל התיק מעתה ואילך.