ת"פ 9830-10-10

תקציר

הנאשם הואשם בשורה של עבירות פליליות לרבות כניסה לישראל שלא כדין, מעשה מגונה, גניבה ושוד. העבירות בוצעו נגד מספר נשים ברעננה ובכפר סבא בתוך חודשיים. במהלך המשפט הודה הנאשם באשמה בעבירה של כניסה בלתי חוקית ובאישום נוסף של שוד בו הודה באשמה. יתר סעיפי האישום שבמחלוקת ייחסו לנאשם עבירות שונות, בהן מעשה מגונה, ניסיון מעשה מגונה ושוד. ראיות התביעה נגד הנאשם כללו דוחות פורנזיים של DNA, עדויות עדים ונתוני איכון טלפונים סלולריים. בית המשפט בחן בקפידה כל ראיה, בהתחשב במשקלן הראייתי הפרטני והמצטבר. ראיות הדנ"א, למרות היותן סטטיסטיות, נמצאו מספיקות כדי להרשיע את הנאשם באחד מסעיפי האישום, שכן הן הצביעו על הסתברות נמוכה מאוד למצוא אדם אחר עם אותו פרופיל DNA. עדויות העדים, אף שהיו כלליות ולא החלטיות, נתמכו בראיות אחרות, לרבות דבריו של הנאשם עצמו בחקירתו במשטרה, שהוכחו כשקריים. בנוסף, נתוני איכון הטלפון הסלולרי מיקמו את הנאשם בסמוך לזירות הפשע בזמנים הרלוונטיים, דבר המאשש את טענת התביעה. בית המשפט שקל גם את שיטת ההוצאה להורג בה נעשה שימוש בעבירות ומצא קווי דמיון ייחודיים, דבר המצביע על "כרטיס ביקור" ייחודי שהותיר אחריו העבריין. האפקט המצטבר של ראיות נסיבתיות אלה, לצד סירובו של הנאשם להעיד, הביאו את בית המשפט למסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר. בעקבות זאת הורשע הנאשם בכל סעיפי האישום שבמחלוקת, לרבות ניסיון מעשה מגונה, גניבה ושוד באישומים הרביעי, החמישי, השביעי והשמיני. הוא הורשע גם בעבירה של כניסה בלתי חוקית ובאישום נוסף של שוד שבו הודה באשמה. השופט זיכה את הנאשם משני אישומים נוספים בשל חוסר ראיות מספיקות. פסק הדין ניתן בנוכחות הנאשם ובא כוחו.