צ"ה 26938-01-21

תקציר

חמש בקשות הוגשו לצו הריסה שיפוטי ללא הליך פלילי לגבי מבנים שונים באשכול 457 בנגב, שנבנו ללא היתר על אדמות מדינה המיועדות לסלילת כבישים. הבקשות, שהוגשו מכוח סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה, נועדו להסדיר את התיישבות הבדואים באזור ולשמור על אדמות המדינה. בית המשפט בחן האם התקיימו התנאים להוצאת הצווים: הוא מצא כי המבנים אכן נבנו באופן בלתי חוקי, כי קיים אינטרס ציבורי מיוחד בהריסתם, וכי אחת מחמש החלופות המפורטות בחוק חלה במקרה זה. האינטרס הציבורי בהסדרת הבנייה הבלתי חוקית ובשמירה על אדמות מדינה לצרכי ציבור נחשב חשוב יותר מהאינטרס הפרטי של המשיב שאכלס את המבנים. בנוסף, בית המשפט מצא כי אין זה מעשי לזהות את הקבלנים בשקידה סבירה, והליכים פליליים אינם נראים סבירים בשל תקופת ההתיישנות. עם זאת, כדי לאזן בין האינטרס האישי של המשיב, הורה בית המשפט על פרק זמן סביר לפינוי עצמי ולהריסה, ואיפשר להם זמן לנהל משא ומתן עם הרשויות ולהיערך לפינוי. בעקבות זאת אושרו הבקשות, והוצא צו פינוי והריסה לכל המבנים באשכול 457, למעט מבנה אחד המיועד לשימור, כאשר המועד האחרון נקבע ל-25 באפריל 2022. כמו כן הוצא צו הפסקת שימוש למבנה לשימור. בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים והעניק זכות ערעור כדין.