ת"פ 11191-11-23

תקציר

בפני בית משפט השלום בחיפה עמדה הכרעת דין בת"פ 11191-11-23 מדינת ישראל נ' ג'בארין ואח'. הנאשמים, מוחמד עלי ג'בארין ואחמד כליפה, הואשמו בעבירות של הזדהות עם ארגון טרור (סעיף 24(א)(1) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016) והסתה לטרור (סעיפים 24(ב)(1) ו-24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור). העבירות יוחסו להם בגין קריאות שנאמרו במסגרת תהלוכה באום אל-פחם ב-19.10.2023. **הכרעת הדין התייחסה למספר סוגיות מרכזיות:** 1. **חוקתיות הוראות החוק:** * ההגנה טענה כי הוראות החוק (סעיפים 24(א) ו-24(ב) לחוק המאבק בטרור) עמומות ורחבות, פוגעות באופן בלתי מידתי בחופש הביטוי ואינן עומדות בפסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. * בית המשפט קבע כי לערכאה דיונית יש סמכות לבחון חוקתיות חקיקה ראשית, אך בדרך כלל אין להידרש לכך אגב אורחא. צוין כי הדיון בנושאים אלו ראוי שיתקיים בפני בית המשפט העליון במסגרת עתירה ישירה. * למרות זאת, בית המשפט התייחס לטענות החוקתיות וקבע כי גם אם יש פגיעה בזכות חופש הביטוי, מדובר בפגיעה שנועדה לתכלית ראויה (מאבק בטרור), הולמת את ערכי מדינת ישראל, ואינה עולה על הנדרש. נקבע כי חוק המאבק בטרור מבטא איזון ראוי בין הגנה על חופש הביטוי לבין ערכים חברתיים חשובים. 2. **פגם או פסול בכתב האישום:** * ההגנה העלתה טענות בדבר ניסוח מוטה ומטעה של החלק הכללי בכתב האישום, תרגומים לא מדויקים של הקריאות, עמימות בייחוס הקריאות לעבירות ספציפיות, והסתמכות על אמרות שלא יוחסו לנאשמים. * בית המשפט דחה את רוב הטענות. נקבע כי סוגיות התרגום הן במקרים רבים עובדתיות ויש להכריע בהן במסגרת הראיות, ולא כפגם בכתב האישום. ניסוח החלק הכללי תואר כמתבקש לשם תיאור העובדות. לעניין ייחוס הקריאות, נקבע כי המאשימה לא חרגה מגדרות כתב האישום, ושההודעה המפרטת את הקריאות הרלוונטיות לכל עבירה סיפקה מענה מספק. 3. **הגנה מן הצדק:** * נטען כי הנאשמים הם פעילים פוליטיים, וכי כתב האישום הוגש מטעמים פוליטיים או עקב אכיפה בררנית (על רקע לאום, לעומת מפגינים אחרים, לעומת הפגנות אחרות, ולעומת כלי התקשורת). * בית המשפט דחה את הטענה לאכיפה בררנית על רקע לאום, נוכח היעדר ראיות מוצקות וקיומן של הנחיות אכיפה מחמירות. * לגבי אכיפה בררנית כלפי מפגינים אחרים, נקבע כי קיים הבדל מהותי בין מובילי התהלוכה והקובעים את הסיסמאות לבין שאר המשתתפים, וכי הנאשמים לא העלו מספיק ראיות כדי להוכיח מחדל חקירתי מהותי שיקפח את הגנתם. * כן נקבע כי יש להבחין בין מקרים שונים, וכי המועד בו נאמרו הקריאות (סמוך לאירועי ה-7 באוקטובר) מהווה שיקול מכריע במדיניות האכיפה, וכי השוואה להפגנות מאוחרות יותר אינה רלוונטית במנותק מהקשר הזמנים. * בית המשפט סבר שנפל פגם מסוים בהיקף החקירה, אך פגם זה אינו מצדיק את ביטול כתב האישום. 4. **הדיון העובדתי:** * **תרגום הקריאות:** בית המשפט בחן את התרגומים המופיעים בכתב האישום לעומת התרגומים המוצעים על ידי ההגנה, וקבע כי אין פערים מהותיים המשנים את המשמעות המילולית באופן דרמטי. * **פרשנות הקריאות והקשרן:** ההגנה טענה כי הקריאות הן סיסמאות מסורתיות, שאינן קשורות לחמא"ס או לאירועי ה-7 באוקטובר, אלא מבטאות סולידריות עם עזה והתנגדות לכיבוש. בית המשפט דחה חלקים נכבדים מטענות אלו, במיוחד את הפרשנות המצמצמת והניסיון לטעון לחסינות קטגורית של סיסמאות מסורתיות. * **חוות דעת מומחה:** חוות דעת של פרופ' יונתן מנדל נבחנה. בית המשפט קיבל את מומחיותו בתרגום ובניתוח לשוני-חברתי, אך דחה את מסקנותיו לגבי הקשר בין הקריאות לאירועי ה-7 באוקטובר או חמא"ס, כסוגיות הנמצאות בתחום סמכותו של בית המשפט ולא של עד מומחה. כמו כן, נדחתה המסקנה הגורפת כי הציבור הערבי רואה את הסיסמאות באופן מסוים. * **עדויות הנאשמים:** בית המשפט הצביע על קשיים וסתרים בעדויות הנאשמים, בהקשר של הקטנת חלקם, סתירות ביחס לידיעתם על שידור חי, חשיבה מוקדמת על בחירת הסיסמאות (בניגוד לטענה לספונטניות), והתחמקות ממתן תשובות ברורות. * **מסקנת בית המשפט:** נדחתה הטענה כי הקריאות הן "קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור" (סעיף 24(ב)(1)), אך נקבע כי יסודות עבירת ההסתה לטרור לפי סעיף 24(ב)(2) (פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, שיש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה טרור) התקיימו. 5. **הדיון המשפטי:** * **עבירת ההסתה לטרור:** בית המשפט פירט את המסגרת הנורמטיבית, בדגש על ההבחנה בין "קריאה ישירה" (סעיף 24(ב)(1)) לבין "דברי שבח, אהדה או עידוד" (סעיף 24(ב)(2)). נקבע כי החלופה הראשונה, המצריכה מבחנים מחמירים יותר, לא הוכחה במקרה זה, אך החלופה השנייה, הכוללת את המבחן ההסתברותי של "אפשרות ממשית", התקיימה. * הודגש כי המבחן ההסתברותי אינו דורש "ודאות קרובה" אלא "אפשרות ממשית", וכי הוא נבחן לאור תוכן הפרסום, הנסיבות, ואינו מופנה דווקא לקהל "סביר". * נקבע כי סמיכות האירועים (7 באוקטובר) והנסיבות הכלליות (חשש להתלקחות אלימה, מדיניות אכיפה מחמירה) מחזקים את קיום המבחן ההסתברותי. * **עבירת ההזדהות עם ארגון טרור:** נקבע כי יסודות עבירה זו (סעיף 24(א)(1)) התקיימו, תוך הסתמכות על תוכן הדברים והנסיבות, כפי שהוכחו לגבי עבירת ההסתה. * **ביצוע בצוותא:** בית המשפט דחה את הטענה לביצוע בצוותא, וקבע כי לא הוכח תיאום ותכנון מראש לגבי תוכן הדברים, הגם שהייתה הבנה כללית לגבי סוג הסיסמאות. הסינרגיה בין הקריאות נבחנה כחלק מנסיבות העבירה ולא כביצוע בצוותא. **הכרעת הדין:** בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים בעבירת הסתה לטרור לפי סעיף 24(ב)(2) לחוק המאבק בטרור, ובעבירה של הזדהות עם ארגון טרור לפי סעיף 24(א)(1) לחוק המאבק בטרור. הוא זיכה אותם מהחלופה של "קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור" (סעיף 24(ב)(1)). כמו כן, נקבע כי לא הורשעו כ"מבצעים בצוותא".