ת"א 17096-06-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת האם חוב מוגדר כ"חוב עבר" לפי חוק חדלות פירעון, כלומר היה צריך לתבוע אותו במסגרת הליכי הסדר הנושים ולכן הוא כפוף להקפאת הליכים. הגדרת חוב לפי חוק חדלות פירעון היא רחבה וכוללת חובות מותנים ובלתי קבועים, גם אם טרם הגיעו מועד פירעונם. במקרה זה, החוב המדובר אכן היה חוב עבר כהגדרתו בחוק, ולכן היה עליו להיות חלק מהליכי הסדר הנושים. התובעים טענו כי עיקר ההפרה בוצעה לאחר מתן צו הקפאת הליכים, אך טענה זו לא נתמכה בראיות, שהראו כי ההפרה התרחשה קודם למועד זה. החוק מבהיר כי יש לטפל בחובות העבר בהליכי חדלות הפירעון, וכל תביעה נגדם טעונה אישור מבית המשפט לחדלות פירעון. בית המשפט שקל גם את השלכות התנהלותו של החייב, לרבות הימנעותו לכאורה מלכלול את התובעים ברשימת הנושים שלו וניסיון אפשרי להבריח נכסים. בעוד טענות אלה מדאיגות, בית המשפט לחדלות פירעון הוא הגוף המתאים להתמודד איתן ולקבוע כיצד לנהוג, לרבות האם יש להוציא את החוב מהסדר הנושים בשל תרמית. מאחר שהתובעים לא קיבלו אישור מבית המשפט לחדלות פירעון ליזום את תביעתם, הבקשה להקפאת הליכים התקבלה. העיקולים הזמניים על נכסי הנתבע הוארכו על מנת לתת לתובעים שהות לנקוט בפעולות מתאימות, לרבות פנייה לבית המשפט לחדלות פירעון. בנוסף, חויבו התובעים לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע והממונה.