ע"ע 30650-10-21

תקציר

פסק הדין דן בתחולת חוקת העבודה על משיב שהוא עובד הוראה ברשות מקומית וחבר בארגון מורים. מסקנתה היא כי חוקת העבודה אינה חלה במישרין על המשיבה, שכן היא חלק מיחידת מיקוח נפרדת. זכאותה של המשיבה לפנסיה תקציבית נגזרת מחוזה העבודה האישי שלה עם העירייה, ולא מחוקת העבודה עצמה או מהסכם קיבוצי כלשהו. כמו כן, פסק הדין בוחן את הכללת תוספת "עוז לתמורה" בשכרו של המשיב לצורכי פנסיה תקציבית. נמצא כי ההסכם הקיבוצי הרלוונטי, הסכם עוז לתמורה, אינו מסדיר סוגיה זו. מאחר שמדובר בלאקונה, עומדות בפני העירייה שתי אפשרויות לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב: לפעול על פי כלל עובדי המדינה או לפעול על פי הוראות הממונה. העירייה בחרה באפשרות השנייה והונחתה לפעול בהתאם להסכם שהושג בין המדינה להסתדרות המורים. בית המשפט מקבל החלטה זו ומדגיש כי אין בה כדי לפגוע בזכויותיה של המשיבה, מה גם שלא הוכיחה כי הייתה נוהגת אחרת אילו ידעה מראש את תנאי הפנסיה שלה. לפיכך, הערעורים מתקבלים, והפנסיה התקציבית של המשיב תמשיך להיות משולמת בהתאם להסדר הקיים, אלא אם כן אחד הצדדים המעורבים מעוניין שהממונה על השכר יקבל החלטה חדשה. המשיבה שומרת לעצמה את הזכות לערער משפטית על החלטת הנציב אם תרצה בכך. אין צו להוצאות, וההוצאות הקודמות שנפסקו בבית המשפט המחוזי מבוטלות.