על"ע 8/79

תקציר

גזר הדין הנדון קשור להליך משמעתי נגד עורך דין שהורשע בשני סעיפים של התנהגות בלתי מקצועית. האישום הראשון מתייחס למעורבותו של עורך הדין במכירת דירה בבעלות מספר גורמים ללא הסכמת אחד הבעלים והצגת עובדה זו בפני הרוכש. עורך הדין גם לא גילה מידע זה למנהל העיזבון של הבעלים הנ"ל. פעולות אלה נמצאו כמפרות את חובתו של עורך הדין לנהוג בנאמנות, ביושר ובגילוי לב. הסעיף השני מתייחס לאי מסירת מידע למנהל העיזבון על ידי עורך הדין על פי דרישה, דבר המחייב פעולה משפטית לאכיפת ציות. עורך הדין הורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בשני סעיפים של התנהגות שאינה הולמת משפטן ונידון לחמש שנות השעיה. בית הדין המשמעתי הארצי אישר את ההרשעה, אך החמיר את העונש להרחקה מהלשכה. עורך הדין ערער על החלטה זו, וטען כי מעשיו אינם מהווים הפרה וכי העונש חמור יתר על המידה. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, והסכימה עם ממצאי העובדות של הערכאה הנמוכה יותר ועם חומרת הסנקציות. בית הדין הדגיש את עברו המשמעתי הקודם של עורך הדין ואת הצורך להגן על הציבור ולשמור על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין. פסק הדין מחזק את החובות האתיות של עורכי הדין ואת ההשלכות של אי עמידה בהן, כאשר בית המשפט אינו מוצא נסיבות מקלות המצדיקות עונש חמור פחות.