ת"א 4108-03-12

תקציר

התובעת, חברת ניקיון, תבעה את משרד הקליטה על תשלומים נוספים הנובעים מחוזה שנחתם בין הצדדים עבור שירותי ניקיון. התובעת טענה כי המשרד לא שילם עבור שעות פיקוח, החזר שכר ועבודות ניקיון נוספות. הנתבעת טענה כי על פי תנאי החוזה, התובעת זכאית רק לתשלום עבור שעות ניקיון. השופטת הסכימה עם הנתבעת, וקבעה כי תנאי החוזה וההבהרות במהלך הליך המכרז הבהירו כי התובעת לא תקבל תשלום נפרד עבור שעות פיקוח. עם זאת, השופטת הורתה למשרד לשלם לתובע 49,138 ₪ עבור הפרשי שכר לשלושה עובדים, שכן הוסכם כי התובעת זכאית לסכום זה. באשר לתביעה לתשלום עבור עבודות שעווה ופוליש פסק השופט לטובת התובע, וקבע כי הראיות מלמדות כי התובע הונחה לבצע את העבודה ולא היה צריך לצפות ממנו לדעת כי נותן ההוראות חורג מסמכותו. התובעת הייתה זכאית לתשלום עבור עבודה זו בהתאם לתעריף שנקבע במכרז לעבודות מיוחדות, בניכוי שעות העבודה של העובד. הנתבעת חויבה לשלם לתובע 630,700 ₪ עבור עבודות שעווה וליטוש ו-10,065 ₪ עבור עבודות ליטוש נוספות באתרים אחרים. עוד קבעה השופטת כי התובעת זכאית לתוספות בגין הצמדה למאגר המידע של הקבלן הממשלתי, אך דחתה את התביעה לתשלום נוסף עבור עבודות ערב ולילה, שכן התובעת לא הוכיחה את שעות העבודה והדרישה לא התבססה על הסכם כלשהו. השופטת דחתה גם את התביעה לריבית פיגורים בתשלומים, שכן לא נמצאה כל ראיה להתחייבות כלשהי מצד הנתבעת לשלם ריבית פיגורים והיא לא צוינה במפורש בחוזה. לבסוף, פסק השופט כנגד תביעת התובע להפסדים עתידיים כתוצאה מביטול החוזה, וקבע כי הביטול היה סביר בהתחשב בחשדות שהתעוררו לגבי התנהלות התובעת, אשר התבררו מאוחר יותר כבלתי מבוססים. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו, שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪ והחזר הוצאות משפט. פסק הדין ניתן שלא בפניו ב-17 בספטמבר 2015.