עת"מ 22494-06-15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית, במשפט המינהלי נקבע כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו הסביר של גוף מינהלי בכל הנוגע להקצאות תקציביות, והעותרים לא הוכיחו כי התנהלות הרשות במקרה זה חורגת מהסבירות. שנית, כביש הגישה הנדון משרת מתחם חקלאי אחד ואינו מיועד לשימוש ציבורי רחב, והעותרים לא הצדיקו די הצורך בסלילתו. בנוסף, העותרים עצמם מודים כי מקודמת תוכנית מתאר חדשה באזור, אשר עשויה להשפיע על עדיפותו של כביש הגישה בהוצאה התקציבית. בית המשפט מדגיש גם את חוסר הניקיון מצד העותרים, שלא חשפו מידע חיוני. רק בתשובת המשיבים התברר כי העותרים בנו צימרים ללא היתרים על אותה קרקע חקלאית שלגביה הם מבקשים גישה לכביש. ניסיונם של העותרים להצדיק זאת בטענה כי מדובר בפרקטיקה מקובלת וכי הקונסטרוקציות עשויות להיות חוקיות בעתיד אינו מספיק. חוסר גילוי זה, לצד שימוש פסול בקרקע לבנייה בלתי חוקית, מכביד על העותרים. בית המשפט מציין כי כוונתם האמיתית של העותרים מאחורי העתירה היא להיטיב עם הבנייה הבלתי חוקית שלהם. זאת ועוד, אדמתם החקלאית של העותרים, שלגביה הם מבקשים לסלול כבישי גישה, אינה החלקה המקורית שהוקצתה להם. ככל הנראה הוקצתה להם חלקה אחרת בשנת 1990, והגישה אליה התאפשרה רק דרך נכס של צד שלישי. העותרים משתמשים בדרך גישה זו מזה כ-25 שנה ללא התנגדות וכעת הם מצויים בסכסוך אזרחי עם בעלי הקרקע על שימוש בלתי סביר לכאורה בכביש. עניין אזרחי זה, לצד חוסר הניקיון של העותרים ושיקול הדעת המינהלי המוקנה לרשות בעניינים תקציביים, מביאים את בית המשפט למסקנה כי אין חוסר סבירות קיצוני בפעולות הרשות. לפיכך, העתירה נדחית, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למועצה ולמשפחת דהן.