ת"פ 266/02

תקציר

גזר הדין מוצא את שני הנאשמים אשמים בתקיפת אחמד שרקאווי ב-14 במאי 2002 בכפר מוסמוס. נאשם 1 תקף את אחמד בסכין וחתך את מצחו, ואילו נאשם 2 היכה אותו בגרזן בישבנו השמאלי. מעשיהם היוו חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות לפי סעיף 392(1) + סעיף 29 לחוק העונשין. הראיות, לרבות עדותו של אחמד והראיות הפורנזיות, הוכיחו כי שני הנאשמים גרמו לפציעתו של אחמד. השופט לא מצא את טענות הנאשמים להגנה עצמית משכנעות, מה גם שנאשם 2 הכחיש כל מעורבות באירוע. נטל ההוכחה לטענות להגנה עצמית מוטל על הנאשמים, והשופטת קבעה כי עדויותיהם – שהיו תפוסות, מוטות וסותרות ראיות אחרות – לא העלו ספק סביר. זאת ועוד, השופט קבע כי מתקיים היסוד הנפשי של "כוונה מיוחדת" הנדרש לסעיף 329 לחוק העונשין. אופי החבלות – פצעי דקירה מרובים באזורים רגישים בגוף – והיעדר כל התגרות הצביעו על כוונת הנאשמים לגרום נזק חמור. בכך יורשעו שני הנאשמים באישומים שבכתב האישום ויעמדו בפני דיוני גזר הדין. פסק דין זה ניתן בנוכחות הנאשמים ובאי כוחם.