עב"ל 1112/01

תקציר

הערעור שהוגש בפני בית המשפט עסק במחלוקת על דחיית תביעה לפיצויי תאונות, שנדחתה בתחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל איחור בהגשה. המערער היה מעורב בתאונה ביום 31.8.99 והגיש תביעה ביום 23.12.99 מעבר למגבלת 90 הימים הקבועה בסעיף 157 לחוק הביטוח הלאומי. הסוגיה העיקרית שהוזכרה לשיהוי הייתה היעדר המסמכים הדרושים על ידי המערער. בית הדין האזורי בנצרת אישר את החלטת המוסד לביטוח, והדגיש כי הימצאות מסמכים חלקיים אינה מהווה סיבה מוצדקת להחמצת המועד האחרון להגשה. עוד נטען כי העיכוב של 23 יום מעבר ל-90 הימים המותרים הוא משמעותי. בהמשך טען המערער כי הוא אזרח מן השורה, שאינו מכיר את הניואנסים של החוק, וטען כי 23 ימים אינם מהווים סכום משמעותי מספיק לפיטורים. עם זאת, בית המשפט שב והדגיש כי אי ידיעת החוק אינה מצדיקה את השיהוי, מה גם שלמערער הייתה גישה לייעוץ משפטי. השופט צור והשופט רבינוביץ' הסכימו כי הגמישות שבחוק אינה ישימה בנסיבות אלה, שכן סיבת השיהוי המוצהרת של המערער אינה עומדת בשום אמת מידה לשיהוי נסלח. למרות אופיו החברתי של המקרה, לא נפסקו הוצאות עקב דחיית הערעור.