ת"א 1602-06-09

תקציר

פסק הדין דן בתקנות העוסקות בחוות דעת רפואיות בהליך אזרחי ובהשלכותיהן על תביעת תובע בתביעת רשלנות רפואית. על בית המשפט לאזן בין שיקולים שונים הנוגעים לבקשת התובע לפטור מהגשת חוות דעת מומחה לבין תביעתם בשל אילוצים כלכליים. אלה כוללים את תפקידה של תקנה 127 כמסננת לתביעות סרק, עוצמת סבירות התביעה וזכות הגישה לערכאות. במקרה זה, התביעה נסובה סביב רשלנותם הנטענת של הנתבעים באבחון תסמונת הפוגעת בקטינות של התובעות במהלך ההיריון. הנתבעים טוענים כי התסמונת אינה ניתנת לאבחון לפני הלידה, בעוד התובעים טוענים אחרת מבלי להביא כל ראיה תומכת. בית המשפט מוצא כי קיים ספק משמעותי לגופה של התביעה וכי התובעים לא הוכיחו די הצורך חיסרון כלכלי כדי להצדיק פטור. לפיכך, התובעים אינם פטורים מהגשת חוות דעת רפואית עם תביעתם. עם זאת, כדי להבטיח את זכות הגישה לערכאות, השופט מעניק לתובעים ארכה נוספת עד ליום 31.3.11 לצרף חוות דעת זו. החלטה זו מתקבלת למרות שהתובעים כבר קיבלו ארכות קודמות. בפסק הדין מודגש כי הארכה זו היא חריגה וכי על התובעים לפעול בהקדם על מנת להבטיח כי תביעתם תישמע.