רע"א 5563/07

תקציר

השאלה המרכזית בנוגע לפרשנותו של סעיף 7(ג) לחוק הנכות היא האם נכה המקבל קצבה לפי חוק המל"ל מסיבה שונה מזו שבגינה הוא מקבל קצבת נכות, ניתן לנכות את הקצבה האחרונה. ועדת הערר צידדה במערער ופירשה את החוק כמנכה הטבות בגין אותו אירוע בלבד. עם זאת, בית המשפט המחוזי ושופטי בית המשפט העליון פירשו את החוק באופן שונה. הם הבינו את לשונו הברורה של החוק כך שיש לנכות כל קצבה או תשלום, ולא רק כאלה הקשורים לאירוע המדובר. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם תכלית החוק, שהיא להבטיח כי נכים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם יוכלו לקיים קיום מינימלי בכבוד. קצבת הנכות לפי חוק המל"ל וההטבות לפי חוק הנכות משרתות את אותה מטרה, ולכן ניכוי בגין "קצבה כפולה" ראוי. בנוסף, פרשנותו הלשונית הפשוטה של סעיף 7(ג) אינה אבסורדית ויש להעדיפה, מה גם שהיא מתיישבת עם הוראות אחרות ועם תכליתו של חוק הנכות. מסקנה זו נתמכת גם על ידי פרשנויות קודמות של חוקים דומים, שגם הם נקטו גישה פשוטה למושג "הכנסה" או "קצבה". החלטת הרוב, אם כן, היא כי יש לדחות את הערעור, אם כי לפקיד התגמולים יש מרווח צר של שיקול דעת לוותר או להפחית את הניכוי במקרים נדירים וחריגים. עוד ציין השופט ח' מלצר כי טענת המערערת בדבר "כפל ניכויים" לא הובררה, והניכוי מהגמלה הנצרכת קטן למעשה מכפי שטוענת המערערת. לבסוף, הציע השופט כי פקיד התגמולים יוכל לפרש את המונח "ניכוי סכום הקצבה" כניכוי חלקי בנסיבות מיוחדות ביותר, בהתבסס על העיקרון שהשלם כולל את החלקים. השופטת א' פרוקצ'יה, והשופטת א' ארבל הסכימו עם ההחלטה.