ע"ע 35888-11-15

תקציר

המועצה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת מנורה כמיושנת. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור במלואו. הערעור התמקד בעיקר בדחיית טענת ההתיישנות הנוגעת לאי תשלום סכומים מסוימים שחבה המועצה למנורה מאוגוסט 2004 ועד מרץ 2006. בית המשפט קבע כי הטענה מוצדקת וכי המועצה אכן לא שילמה למנורה את מלוא סכום שכר העובדים שניכתה לצרכיה. המועצה הודתה בכך ולא שילמה את הסכום גם עד מועד השימוע ב-2017. בית המשפט מצא כי למנורה התגבשה עילת תביעה נגד המועצה רק ביום 8.2.2011, עת בחר ועד העובדים במנורה כקופת גמל, ולכן התביעה שהוגשה במרץ 2013 הייתה בגבולות הקבועים בחוק. משכך, קבע בית המשפט כי מנורה זכאית למלוא סכום החוב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד פירעון הכסף ועד ליום 8.2.2011, מועד קמה ההתחייבות החוזית. בית המשפט גם הורה למועצה לשלם ריבית פיגורים ממועד זה ואילך, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין. המועצה ספגה ביקורת על התנהלותה, אך בית המשפט נמנע מלהכריע אם פעלה בחוסר תום לב. לבסוף, קבע בית המשפט כי שיעור ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שהטיל בית הדין האזורי היה סביר והתיישר עם פסיקות קודמות. בסופו של דבר, הערעור לא צלח, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.