ת"א 50277-05-20

תקציר

התובעת, גרושתו של בנו של הנתבע, תבעה את הנתבעת, חמותה לשעבר, בסכום של 2,379,279 ₪, על בסיס כתב ערבות חתום על ידי הנתבעת. הערבות הייתה להתחייבויותיו הכספיות של בנה כלפי התובעת בהתאם להסכם שני בין התובעת לבעלה לשעבר הנוגע להסדר הגירושין ביניהם. הנתבעת ביקשה לבטל את הערבות בטענה שחתמה עליה מבלי שהבינה את השלכותיה וכי אין לה תוקף משפטי. עם זאת, בית המשפט מצא את טענותיה של הנתבעת בלתי מבוססות ואת טענותיה אינן משכנעות. נקבע כי ההסכם השני היה קיים כאשר הנתבעת חתמה על הערבות, שנחתמה על ידי בנה, והוזכרה בשמה בערבות עצמה. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת כי ההסכם השני קוים, שכן הוא חייב את בנה לשלם חיוב כספי קבוע – תשלומי המשכנתא על רכושו של התובע – שלא הוסדרו במלואם. עוד קבע בית המשפט כי הערבות היא להתחייבותו הכספית של הבן ולא לביצוע חוזי, למרות כמה אינדיקציות סותרות. בסופו של דבר, בית המשפט נתן לנתבעת רשות להתגונן, אך רק בתנאי שהפקידה 25,000 ₪ לקופת בית המשפט כתנאי מקדים, נוכח סיכוייה החלשים של תביעתה ויכולתה הכלכלית. גם הצו האוסר על מימוש נכסי הנתבעת נותר על כנו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.