עת"מ 14997-04-12

תקציר

בעתירה נטען כי הזוכה במכרז, מ.ג.ע.ר, לא עמדה בתנאי הסף שנקבעו במכרז לעניין ניסיונו של המציע. במכרז נדרשה הוכחת ניסיון בביצוע פרויקטים לוגיסטיים עם מידע אישי שנמסר לקבוצות אוכלוסייה בהיקף של לפחות 15,000 משקי בית ו/או עסקים בכל פרויקט במהלך השנתיים שקדמו לפרסום המכרז. בעתירה נטען כי תנאי המכרז דורשים הוכחת ניסיון בביצוע פרויקטים לוגיסטיים עם מידע אישי ב-15,000 משקי בית שונים בכל פרויקט, דבר שלא היה בידי מ.ג.ע.ר. מ.ג.ע.ר טענה כי המכרז דורש הוכחות לפרויקטים בהיקף כולל של כ-15,000 בתי אב ו/או עסקים בשנתיים שקדמו לפרסום המכרז, שהיו לה. בית המשפט קבע כי תנאי המכרז, שפורשו באופן סביר, תומכים בעמדתה של מ.ג.א.ר. תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת המכרזים ולבחון את סבירות החלטת הוועדה על סמך הראיות שבפניה. הוועדה הייתה רשאית להזמין את מ.ג.א.ר לדיון לבירור פרטי הצעתה. ההסברים שסיפקה מ.ג.ע.ר בדיון, יחד עם ההמלצות שסיפקה, סיפקו את הוועדה כי מ.ג.ע.ר עמדה בתנאי הסף. בית המשפט לא מצא סיבה לפקפק בהחלטת הוועדה, במיוחד לאור היותה של הוועדה גוף מקצועי, שיש לתת לשיקול דעתו עדיפות במקרים כאלה. המלצות נוספות שמסרה מ.ג.ע.ר לאחר סיום הליך המכרז לא נשקלו, שכן הן הוגשו לאחר הזכייה במכרז. בית המשפט דחה גם את ניסיונו של העותר לבחון את מהימנות ההמלצות, וציין כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך חקירה כזו, וכי הסקר ממילא לא הוכיח את טענת העותר. לפיכך נדחתה העתירה. העותרים חויבו לשלם לכל אחד מהמשיבים 15,000 ₪ בגין הוצאותיהם.