עש"א 10263-08-16

תקציר

הערעור מערער על עיצום כספי שהוטל על המערערת מכוח חוק הגנת הצרכן בגין הפרות רבות הקשורות בעיקר להצגת מחירים במרכולים. המשיב, הממונה, טוען כי ביקורת בית המשפט מוגבלת במקרה זה וכי הסנקציה הוטלה על סמך ראיות מספיקות ובהתאם לחוק. השאלה הראשונה העומדת להכרעה היא היקף הביקורת השיפוטית שבית המשפט מוצא לטובת המשיב כי היא מוגבלת לעילות הביקורת וההתערבות במשפט המינהלי. לפיכך, בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של הנציב אלא יבחן את ההחלטה על פי אמות המידה של המשפט המינהלי. השאלה השנייה, בדבר היקף הראיות הנדרש לצורך ההחלטה המינהלית בדבר הסנקציה, נפסקת אף היא לטובת המשיב. בית המשפט מוצא כי די היה בראיות שנאספו על ידי המפקחים והמערער לא הציג כל ראיה סותרת. הסוגיה השלישית נוגעת להליכים לקביעת אמות המידה לסנקציות, שלטענת המערערת צריכות להיות חוסר מידתיות ומקום יישומן. בית המשפט מצדד במשיב גם כאן, בקובעו כי אין לדון בטענות אלה במסגרת ערעור זה וממילא אינן קיימות כאן. במעבר לסוגיה הרביעית, בית המשפט קובע כי החלטת הממונה הייתה סבירה ומידתית שכן הסנקציות נקבעו באופן מצומצם והתבססו על קטגוריות המוצרים. טענות המערערת כי מספר ההפרות זניח ביחס למספר המוצרים שנמכרו, וכי גובה הסנקציות גבוה ויועבר לצרכנים, נדחות כולן. באשר לשאלה האם סכומי הסנקציות הם מקסימליים או מדויקים, בית המשפט מגיע למסקנה כי הם מדויקים ויש להטיל אותם בדיוק כפי שנקבע בחוק. לבסוף, בשאלת הפחתת הסנקציה, מסכים בית המשפט עם המשיב כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות כדי להראות כי נקטה צעדים למניעת הישנות ההפרה ומשכך, לא ניתן להפחית את הסנקציה. מכל הטעמים הללו נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.