ב"ל 19421-10-12

תקציר

התובעת, שעבדה כסדרנית סחורה במרכולים, עתרה לבית המשפט בבקשה להכיר בפגיעה בגב ובצוואר כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבעת הכחישה את טענותיה וטענה כי פציעתה אינה עומדת בקריטריונים לפגיעה בעבודה. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי אשר הגיע למסקנה כי הפגמים האנטומיים של התובעת לא נגרמו כתוצאה מעבודתה, אך לא יכול היה לשלול קשר בין עבודתה לבין הופעת תסמיני כאב. המומחה גם לא יכול היה לקבוע את הסיבה המדויקת לכאבה של התובעת, אך זיהה אותו כליקוי רפואי, ואבחן אותה עם תסמונת כאב כרוני. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה והגיע למסקנה כי תסמונת הכאב הכרוני של התובעת נבעה מעבודתה, שכן היא כללה תנועות חוזרות ונשנות שהשפיעו על מראית העין של כאב וסבל. לפיכך, פגיעתה של התובעת נחשבה לפגיעה בעבודה, והנתבעת חויבה בהוצאות משפטה. פסק דין זה הכיר במצבה של התובעת כפגיעה בעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה, שכן הוא מילא אחר התנאים הנדרשים: קשר סיבתי בין עבודתה לפגיעתה, הפגיעה נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה, והשפעת העבודה היא לפחות 20% אחריות לפגיעה.