בר"ע 135/81

תקציר

התיק נסוב סביב "הסכם ממון ויחסי גירושין" שנערך בין בני זוג גרושים, אשר הסדיר את ענייניהם הרכושיים וכלל הוראות למזונות ילדם. ההסכם הותנה בביצוע גירושיהם בבית המשפט, אך האישה חזרה בה מהסכמתה, מה שהוביל את הבעל לפנות להליכים משפטיים. ערעורו של הבעל מבקש לבצע סעיף ספציפי בהסכם בדבר העברת זכויות האישה בדירתם המשותפת. הערעור דן בשאלה האם על בית המשפט למנות כונס נכסים, כפי שביקש הבעל, או שמא עליו לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לקבלת סעד לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שלשכת ההוצאה לפועל יכולה ליתן את אותו סעד, יש להפנות את הבקשה לשם, ולא לבית המשפט. בנוסף, הסעיף הספציפי בהסכם, שחייב את האישה לתת ייפוי כוח, לא היווה סיבה מספקת להצדיק פנייה לבית המשפט, שכן עדיין ניתן היה לקבל את הסעד המבוקש באמצעות מינוי כונס נכסים מבלי להסתמך על סעיף זה. פסק הדין מדגיש את הצורך לשמור על חלוקה ברורה בין תפקידי בית הדין וההוצאה לפועל באכיפת פסקי דין, ולפיכך הערעור נדחה, והבעל נדרש לשאת בהוצאות המשפט של האישה בסך 5,000 ₪.