ע"א 6315/05

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותם של סעיפים 152 ו-158א לפקודה, המכתיבים את לוח הזמנים שבו על פקיד השומה להחליט בהשגות מס ולנמק את החלטותיו. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי פקיד השומה החמיץ את המועד האחרון הקבוע בסעיף 152. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט פוגלמן, טוענת כי הוראות סעיף 152 בדבר לוחות זמנים ותוצאות חלות רק על נושא ההחלטה עצמה ולא על חובת מתן נימוקים המפורטים בסעיף 158א. לדברי השופטת, מדובר בחובות נפרדות, והתוצאה של החמצת לוח הזמנים לקבלת החלטות (כאמור בסעיף 152(ג)) אינה חלה על חובת מתן הנמקות. השופט פוגלמן מוסיף ומנמק כי גם אם נימוקי ההחלטה נחתמו לאחר המועד האחרון, אין בכך כדי לפסול את ההחלטה עצמה, שהתקבלה במועד. העדר הנמקה הוא פגם פרוצדורלי שאינו מצדיק מטבעו את ביטול ההחלטה, במיוחד כאשר הנישומים היו מודעים לנימוקיו של פקיד השומה, כפי שהיה במקרה זה. לפסוק אחרת פירושו לבטל החלטות המבוססות על שיקולים טכניים פרוצדורליים ולא לגופן, דבר המנוגד לתכלית החוק. בנוסף, מציינת השופטת כי פסק דין ביר, המפרש את סעיף 152 ככזה שאינו מחייב הודעה במועד על ההחלטה, היה בתוקף בתקופה הנדונה ויש לכבדו. לפסק הדין פוגלמן הצטרפו בחוות הדעת השופטים עמית ופוגלמן, ולפיכך הערעור מתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון לגופו של עניין בערעורי המס.