ע"ש 2/97

תקציר

מדובר בסכסוך רכושי על חלקת אדמה בירושלים. הנתבעים רשומים כבעלים של הנכס המדובר. לטענת התובעים, בידיהם מסמכים היסטוריים המוכיחים את בעלותם על הקרקע, מהתקופה העות'מאנית. עם זאת, מסמכים אלה לא אומתו כראוי, והתובעים לא הצליחו להוכיח כי גבולות הקרקע המתוארים במסמכים אלה תואמים את גבולות הנכס שבמחלוקת. זאת ועוד, הסברי התובעים לאיחור בעמידה על זכויותיהם בנכס לאורך שנים רבות אינם משכנעים. מנגד, זכויות הנתבעים בנכס רשומות בטאבו, דבר היוצר חזקת בעלות, והתובעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להפריך זאת. כמו כן, בידי הנאשמים מסמכים המעידים כי הם הבעלים של הקרקע ושילמו עליה מיסים במשך שנים רבות. בנוסף, טענות התובעים נגועות בחוסר עקביות ואי המצאת מסמכים מקוריים קריטיים, בעוד טענות הנתבעים נתמכות בחוות דעת מומחים ורישומי מקרקעין. לסיכום, השופט קובע כי התובעים לא הוכיחו את בעלותם בקרקע, ויש לשמור על זכויות הבעלות של הנתבעים בלוח הזמנים של הפשרה. עוד מציינת השופטת כי טענת התובעים נדחית על הסף, שכן הם לא עמדו על זכויותיהם במועד, ומצבם של הנתבעים השתנה לרעה במהלך השיהוי. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.