עמ"נ 269/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברמת השרון בעניין פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מתכנית לשינוי ייעוד כביש בסמוך לנכסי המערערים. החלטת הוועדה דחתה מכל וכל את תביעת המערערים לפיצויים, אך ועדת הערר המחוזית בתל אביב קיבלה חלקית את ערריהם, והכירה בפגיעה בנכס כתוצאה משינוי ייעוד הכביש. עם זאת, הוועדה האחרונה לא הסכימה עם היקף הנזק לו טענו המערערים. המערערים טענו כי תכנית 715, ששינתה את ייעודו של כביש סמוך לנחלתם, פגעה באפשרויות התכנוניות של המתחם. עוד טענו כי אין מניעה למצות את האפשרויות התכנוניות וכי יש לפצות על אובדן הפוטנציאל התכנוני, גם אם אינו ודאי. הוועדה המקומית דחתה טענות אלה והעלתה מספר השגות פרוצדורליות לערר. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, פסק לטובת המערערים. בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה מאפשרות את שמיעת הערעור, תוך דחיית טענותיו הפרוצדורליות של המשיב. בסוגיות המהותיות קבע בית המשפט כי יש לפרש את הביטוי "נפגע מתכנית" בחוק התכנון והבניה ככולל בתוכו לא רק פגיעה מסוימת אלא גם אפשרות הסתברות לפגיעה. באשר לדרישת הראיות, קבע בית המשפט כי על המערערים לשכנע את מוסדות התכנון כי הפגיעה הייתה סבירה יותר מאשר לא נגרמה על ידי התכנית. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אובדן ציפייה סבירה לשינוי ייעוד עלול להוות פגיעה על פי החוק. בית המשפט מתח ביקורת על החלטת ועדת הערר על כך שלא ניתנה תשובה ברורה בשאלה האם התכנית סיכלה את החלת התב"ע או צמצמה את היכולת לפתח את הנכס. היא הגיעה למסקנה כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה והחזירה את הדיון לוועדת הערר לקבלת החלטה חדשה. המשיב חויב לשלם את הוצאות המערערים.