ת"א 5495-05-14

תקציר

התובעים, בעלי בניין בתל אביב-יפו, ביקשו לפנות את השוכר הנתבע מהנכס המושכר ולחייבו בתשלום דמי שימוש נאותים, בטענה שהוא פלש לשטחים נוספים בקרקע ובנה תוספת ללא הסכמתם, בניגוד להסכם השכירות. בתוך כך, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים שנבעו מהתנהלות התובעים, לרבות הוצאות משפט ועוגמת נפש. בית המשפט מצא כי הנתבעת שכרה את הנכס, לרבות השטחים הנוספים, כשוכר מוגן, וכי שטחים אלה היוו חלק בלתי נפרד מחוזה השכירות, למרות שלא הוזכרו בהסכם השכירות. טענת הנתבע כי השטחים הנוספים היו מוקפים בגדר טרם חכירתו לא הוכחה, אך ניתן היה להבחין בקו הגבול המפריד בינם לבין שטחים אחרים. לפיכך, דחה בית המשפט את הטענה כי הנאשם פלש לשטחים הנוספים. באשר לתוספת הנטענת שבנתה הנתבעת, קבע בית המשפט כי הנתבעת שכרה את הנכס הכולל גלריה, ובכך לא הפרה את הסכם השכירות. משכך, תביעת התובעים לפינוי בעילה זו נכשלה. אשר לתביעה שכנגד, דחה אותה בית המשפט בציינו כי הנתבע אישר את התאמת הנכס המושכר למטרותיו ונטל על עצמו את האחריות לקבלת רישיון עסק. הנתבע לא הצליח להוכיח כי התובעים פגעו במכוון בניסיונותיו לרכוש את הרישיון, ותביעתו לפיצויים לא נתמכת. לסיכום, קבע בית המשפט כי הנתבעת הינה דיירת מוגנת בנכס המושכר, לרבות בשטחים הנוספים, ודחה הן את תביעת התובעים והן את התביעה שכנגד במלואן. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.