תנ"ג 26926-03-15

תקציר

פסק הדין דן בתנאים למתן צו עיקול זמני, המכונה גם עיקול זמני, על פי תקנות סדר הדין האזרחי. על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות מספיקות לקיומה של עילת התביעה ואם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כדי לתמוך בבקשה לעיקול זמני, על המבקש להציג ראיות מהימנות לכאורה ולשכנע את בית המשפט כי אי מתן הצו יגרום למבקש נזק גדול יותר מזה שמתן הצו יגרום למשיב. בנוסף, על המבקש להראות חשש סביר שאי מתן הצו יעכב את ביצוע פסק הדין. פסק הדין דוחה טענות סף שונות שהעלו המשיבים, ובהן כי הבקשה לעיקול זמני הוגשה בטרם אושרה התביעה הנגזרת וכי צו העיקול הזמני פקע. בית המשפט דן גם בדרישות למתן הצו ומוצא כי טענת המבקשים בדבר פקיעת הצו נדחית. פסק הדין ממשיך ובוחן האם התקיימו התנאים הספציפיים למתן צו העיקול במקרה זה, תוך התמקדות בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה וביסוד הנטל. בית המשפט מוצא כי המבקשים הציגו ראיות מספיקות לגבי המשיבים 1 עד 2 אך לא לגבי המשיבים 3 עד 4, ודי בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט כדי לתמוך בטענות המבקשים. אשר לנטל, שוכנע בית המשפט כי הוכיחו המבקשים קיומו של נטל על ביצוע פסק הדין עבור המשיבים 1 עד 2 והמשיבים 5 עד 6. בית המשפט מפחית את סכום העיקול על זכויותיהם של המשיבים 5 עד 6 ומחליט על קיום הצו, בשינויים מסוימים, לרבות הגדלת סכום הערבות. לבסוף, בית המשפט מורה למשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין ודוחה את הבקשה לביטול צו העיקול.